# יא.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/548/11/

צריך שתדע, שכל אדם שבעולם - עוברים עליו יסורים וצרות הרבה והרפתקאות שונות בלי שעור, הן בענין הפרנסה, הן בענין בריאות הגוף, הן בענין אשתו ובניו ובני ביתו, ואין נמצא אדם בעולם שלא יעברו עליו יסורים והרפתקאות הרבה, “כי אדם לעמל יולד” (איוב ה, ז), וכתיב (ע’ קהלת ב, כג) “גם כל ימיו כעס ומכאובות”; ואין שום תקנה להנצל מזה, כי אם לברח להשם יתברך ולהתורה. על כן ההכרח שיהיה לכל אדם סבלנות גדול, שיסבל כל מה שיעבר עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: ‘סמא דיסורי - קבילא’, וכמו שאמר החכם: ‘הסבל - תחבולה למי שאין לו תחבולה’. וכל החכמים מאריכים בזה, וכלם אומרים שהעולם הזה מלא יסורים ודאגות והרפתקאות בלי שעור, כי האדם לא נברא בשביל להתענג בעולם הזה כלל, רק שיעמל בעולם הזה - כדי שיזכה לעולם הבא. על כן צריכין לסבל הכל, ולהאמין שהכל לטובתו, כי “כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד” (ברכות ס:), ולברח בכל פעם להשם יתברך ולתורתו ולהתפלל ולהתחנן לפניו, כי אין מקום לנוס מפגעי העולם כי אם אליו יתברך לבד, כמו שנאמר (תהלים נט, יז) “ומנוס ביום צר לי”. ואפלו הגרוע שבגרועים יכול לברח להשם יתברך תמיד, כי השם יתברך בכל מקום, וכמבאר בדברינו באריכות במקום אחר. ותכף כשבורח להשם יתברך, אזי כל מה שעובר עליו נתהפך לטובה גדולה לנצח, ויש בזה הרבה לדבר, ואין כאן מקומו להאריך:	(שיחות הר”ן סימן ש”ח)