# ב.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/548/2/

כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן רפואות הנפש צריכין לקבל על ידי מרירות, דהינו המניעות שצריכין לשבר והיסורים שצריכים לסבל קדם שזוכין לרפואת הנפש באמת. וכמו שבחלי הגוף לפעמים החלשה גוברת כל כך עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומיאשים אותו - כן כשהעוונות שהם חלי הנפש גוברים מאד, אז אין יכול לסבל מרירות הרפואות, ואז היה כמעט אפס תקוה חס ושלום. אבל השם יתברך מלא רחמים, וכשרואה באדם שחפץ לשוב אליו אבל אין בו כח לסבל מרירות הרפואות שצריך לפי רב עוונותיו העצומים, אזי הוא יתברך מרחם עליו ומשליך כל חטאותיו אחר כתפיו, כדי שלא יצטרך לסבל מרירות הרבה בשביל רפואתו, רק כפי יכלתו.

ומזה	יבין כל אחד ואחד בעצמו, מי שרוצה לחוס על חייו וחפץ לשוב להשם יתברך, ואזי על פי רב כשמתחיל לכנס מעט בדרכי הכשרים ולהתקרב להשם יתברך, אזי באים עליו מניעות ויסורים הרבה מכמה צדדים, כל אחד כפי ענינו, ונדמה לו לפעמים שאי אפשר לסבל מרירות ויסורים ומניעות כאלה, ויש שנפלו מחמת זה וחזרו ונתרחקו רחמנא לצלן; אבל החפץ באמת צריך שידע ויאמין, שכל המרירות והיסורין והמניעות הבאים עליו - הכל בחסד גדול, כי לפי עוונותיו הרבים היה צריך לסבל מרירות הרבה יותר בשביל רפואתו - שלא היה בכחו בשום אפן לסבל, והיה נאבד תקותו חס ושלום כנ”ל, אבל השם יתברך מרחם עליו ואינו שולח לו מרירות ויסורים כי אם כפי יכלתו, וזאת המרירות והיסורים וכו’ שיש לו - בודאי הוא צריך לסבל, ובודאי יש בכחו לסבלו, כי השם יתברך אינו שולח על שום אדם מרירות ומניעות שאי אפשר לסבלם ולשברם, אף על פי שלפי מעשיו היה מגיע לו כך כנ”ל:	(תורה כ”ז אות ז’)