# מא.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/549/41/

הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ אִם אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה תָּמִיד. כִּי עַל יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת, וְלֹא תְּפִלָּה, וְלֹא זְכוּת אָבוֹת, גַּם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צְעָקוֹת שֶׁל ‘אָח’ וּגְנִיחוֹת; כִּי לִפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל יְדֵי זֶה, אֲבָל עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה - גַּם אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת אֵין מוֹעִילִין:	(ח”ב תורה ה’ אות א’)