# י.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/66/10/

כָּל הַתַּאֲווֹת הֵם בְּחִינַת קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת, כִּי בְּלֹא הַתַּאֲווֹת יָכוֹל הַגּוּף לְהִתְקַיֵּם. וּכְשֶׁמִּתְגַּבְּרִים הַתַּאֲווֹת עַל הָאָדָם הוּא הִתְגַּבְּרוּת הַקְּלִפּוֹת עַל הַקְּדֻשָּׁה. וְרָאשֵׁי הַתַּאֲווֹת הֵם תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁכָּל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים הֵם מַמְשִׁיכִין אֶת הַדִּבּוּר לַגָּלוּת, וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת “נִחַר גְּרוֹנִי”, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: תַּעֲנִית, וְאָז יוּכַל לְדַבֵּר, וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְקָרֵב הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, וַאֲזַי אֲכִילָתוֹ יְקָרָה מְאֹד כַּנַּ”ל, כִּי נַעֲשֶׂה יִחוּד גָּדוֹל עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ כַּנַּ”ל:	(תורה ס”ב אות א’ ג’ ה’)
