# י.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/66/10/

כל התאוות הם בחינת קלפות ומותרות, כי בלא התאוות יכול הגוף להתקים. וכשמתגברים התאוות על האדם הוא התגברות הקלפות על הקדשה. וראשי התאוות הם תאות אכילה ושתיה, שכל התאוות נמשכים אחריהם. וכשהם מתגברים הם ממשיכין את הדבור לגלות, ואזי הוא בבחינת “נחר גרוני”, ואינו יכול לדבר שום דבור לפני השם יתברך. והתקון לזה: תענית, ואז יוכל לדבר, ועל ידי זה יכולין לקרב הרחוקים להשם יתברך שזה עקר שלמות האמונה, ואזי אכילתו יקרה מאד כנ”ל, כי נעשה יחוד גדול על ידי אכילתו כנ”ל:	(תורה ס”ב אות א’ ג’ ה’)