# י.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/713/10/

כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה; וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא - בקי בשוב, שזהו בחינת עיל ונפיק, בחינת: “אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול - הנך”. הינו מי שרוצה לשוב להשם יתברך, צריך לחגר מתניו שיתחזק עצמו בדרכי ה’ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת “אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול - הנך”, הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה או קטנה, אף על פי כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד לידע ולהאמין שהוא צריך לילך יותר ויותר וכו’, שזהו בחינת בקי ברצוא וכו’; וכן להפך, שאפלו אם יפל חס ושלום למקום שיפל, אפלו בשאול תחתיות חס ושלום, גם שם אל יתיאש את עצמו לעולם בשום אפן, יהיה איך שיהיה, רק יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם משם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת “ואציעה שאול הנך”, בחינת בקי בשוב.

כי אי אפשר לזכות לתשובה כי אם כשבקי שני בקיאות אלו. ובאמת היא בקיאות גדול מאד, שיזכה לידע שצריכין ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה’ תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוה יותר - ואף על פי כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה חס ושלום, אף על פי כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים “ואציעה שאול הנך” כנ”ל. וכשיש לו שני בקיאות אלו, אזי הוא הולך בדרכי התשובה; ואז ימין ה’ פשוטה לקבל תשובתו, וזוכה לכבוד ה’, ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא, אשרי לו:	(תורה ו’ אות ד’)