# ד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/713/4/

קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה, כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם, כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא. וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָז מֵכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם; עַל כֵּן תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת ‘אֶהְיֶה’, הַיְנוּ ‘אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי’ כַּנַּ”ל:	(תורה ו’ אות ב’)