# ד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/75/4/

יש בטחון דסטרא אחרא, בחינת “מבטח בוגד”, ועל ידי התקשרות הזווגים דקדשה - נשבר הבטחון הזה דסטרא אחרא כחרס הנשבר; ועל זה מרמז מה ששוברין כלי חרס בשעת התקשרות השדוכים:	(תורה ס’ אות ח’)

ולבאר הדבר קצת: כי עקר מעלת הבטחון הוא לבטח בה’ ולעשות טוב, כמו שכתוב: “בטח בה’ ועשה טוב”, דהינו שלא יתבלבל מתורתו ועבודתו מחמת דאגת וטרדת הפרנסה, רק יעסק בתורה ועבודה ויבטח בהשם יתברך שיפרנסו כל ימי חייו. ואם אינו אוחז בבטחון כזה שיסלק את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי, ורוצה לעסק בדרך ארץ גם כן, במשא ומתן או במלאכה, על כל פנים יקבע עתים לתורה, ויתפלל בזמנו וכו’, ולא ידאג ולא יתבלבל מחמת דאגת הפרנסה, רק יבטח בה’. גם לענין צדקה וגמילות חסדים, ולהוציא ממון על עסקי מצוות, יהיה לו בטחון בה’, שהשם יתברך ימלא מחסורו, ובגלל הדבר הזה יברכהו ה’. ואפלו אם יודע בעצמו שאין מעשיו עולים יפה כראוי - אל יפל מהבטחון מחמת זה, לומר: מי אנכי לבטח ולשען בה’, מאחר שהרעותי את מעשי כל כך; רק יבטח בחסדי ה’ אשר לא תמנו וברחמיו שאינם כלים, שירחם עליו גם כן ויזון ויפרנס אותו, כי טוב ה’ לכל, ואל יטריד עצמו בדאגת וטרדת הפרנסה מחמת קטנותו בעיני עצמו, רק יתחזק בבטחון איך שהוא מאחר שכונתו לשמים. וכל זה וכיוצא בזה הוא בטחון דקדשה.

אבל	לעשות איזה עולה חס ושלום, מכל שכן איזה גזלה ורמאות, או לעסק בזיופים ושקרים ולסחר בסחורות מחוץ למדינה שאסרם המלכות, ולבטח בהשם יתברך שיצילו ויעזר לו לגמר העסק ולא יתודע הדבר - זהו בטחון דסטרא אחרא, בחינת “מבטח בוגד”, בחינת “ותבטחו בעשק ונלוז”, ובטחון כזה הוא כחרס הנשבר שאין בו תקוה. ואפלו מי שעוסק במשא ומתן בגדולות ממנו הרבה, ומרבה ללוות מכמה אנשים, ובוטח שהשם יתברך יעזרו לגמר המשא ומתן - גם זה הוא בחינת בטחון דסטרא אחרא; אדרבא, צריך שיהיה לו בטחון חזק, שאפלו אם לא ינהג משא ומתן גדול כל כך, אף על פי כן יפרנסו השם יתברך כראוי. והמשכיל יבין דברים הרבה מתוך דברינו, איך לברח מבטחון דסטרא אחרא שהוא כנגד התורה, ולהתחזק בבטחון דקדשה - אף אם הוא כמו שהוא וכנ”ל.