# ד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/827/4/

בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה יְקָרָה מְאֹד, שֶׁרְצוֹנָהּ חָזָק תָּמִיד רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ; אַךְ הַתַּאֲווֹת שׁוֹבְרִין לִבּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה לִבּוֹ רָחוֹק מֵהַנְּקֻדָּה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה שֶׁבּוֹ לְלִבּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ, דְּהַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם חֶרְפַּת לֵב, שֶׁהֵם שׁוֹבְרִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ אוֹת מ”ב):	(תורה ל”ד אות ז’ ח’)