# ב.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/896/2/

צריך כל אחד להשליך כל החכמות, ולעבד את השם יתברך בפשיטות ובתמימות. כי צריך שיהיו מעשיו מרבים מחכמתו, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה; לא מבעיא חכמות של סתם בני אדם, שהם באמת שטות וכסילות, בודאי צריכין להשליכם לגמרי, אלא אפלו חכמות גמורות, אפלו מי שיש לו מח גדול באמת, כשמגיע לאיזה עבודה - הוא צריך להשליך כל החכמות, ולעסק בעבודתו יתברך בפשיטות ובתמימות. וצריך אפלו להתנהג ולעשות דברים שנראה כמשגע בשביל עבודת השם. כי צריכין לפעמים לעשות דברים הנראין כשגעון כדי לעשות רצונו יתברך, כי צריכין להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה’ ומצוותיו יתברך; ולאו דוקא בשביל מצוה ממש, אלא כל דבר שיש בו רצון השם יתברך נקרא מצוה. וצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות איזה רצון ונחת להשם יתברך. וכשאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך, אזי הוא בחינת בן יקיר וחביב מאד להשם יתברך, והשם יתברך חומל עליו, ומניחו לחפש בגנזיא דמלכא הגנוזים וצפונים ביותר, עד שזוכה שיתגלה לו ההשגה של ‘צדיק ורע לו, רשע וטוב לו’ וכו’; וזוכה לסתרי תורה, ולהעלות המשפט שנפל עד התהום, ולתקנו:	(ח”ב תורה ה’ אות ט”ו)