# ל.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/926/30/

כשאדם נופל ממדרגתו, ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאד מאד רחמנא לצלן, כי יש שנופל למקומות מגנים מאד שנקראים בחינות מקומות המטנפים, ונופל לספקות והרהורים רעים ומגנים וזרים מאד מאד ולבלבולים רבים, ולבו סחרחר, שהקלפה מעקמת ומסבבת לבו בעקמומיות ובלבולים עצומים (עס פאר דרייט דאס הארץ). אף על פי שבמקומות אלו אי אפשר למצא השם יתברך, אף על פי כן גם שם יש תקוה גדולה על ידי שיחפש ויבקש משם את השם יתברך, ויהיה שואל ומבקש: איה מקום כבודו, וכל מה שהוא רואה את עצמו רחוק ביותר מכבודו יתברך - יצטער וישאל ויבקש יותר: איה מקום כבודו; ועל ידי זה בעצמו שהוא מבקש ומחפש ומתגעגע אחר כבודו יתברך, ומצטער וצועק ושואל ומבקש: איה מקום כבודו, על ידי זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה, כי זוכה לעלות לבחינת אי”ה שהיא הקדשה העליונה מאד מאד. וזה עקר התשובה, שיחפש תמיד ויבקש: אי”ה מקום כבודו כנ”ל, שעל ידי זה הירידה נתהפך לעליה גדולה, וזהו בחינת: “ירידה - תכלית העליה” המובא בכל ספרי קדש. ועין בפנים, והבן שם היטב, כי עמק הוא:	(ח”ב תורה י”ב)