# לד.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/926/34/

וְהָעִקָּר: לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת. כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהַרְחִיק וּלְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה, הֵן עַל יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ’, הֵן עַל יְדֵי ‘שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי’. וְעַל פִּי רֹב אִי אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, כִּי אִם עַל יְדֵי עִנְיְנֵי שְׂחוֹק וּצְחוֹק וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּאוֹת ‘שִׂמְחָה’, עַיֵּן שָׁם:	(ח”ב תורה מ”ח)