# ט.

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteyetzot/996/9/

ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה, כי על ידי גדל הקבוצים, שכל הקהלות קדושות מתקבצין יחד בראש השנה, בפרט כשמתקבצין אל צדיקי אמת, על ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה הקדושה, ונתתקנת האמונה בשלמות. גם המחין מתנוצצים ונתתקנים בראש השנה, וכן בכל עשרת ימי תשובה נמשך על ידי התשובה שעושין אז התנוצצות המחין שהם בחינת תפלין, חותם דקדשה, בחינת תקון הברית (עין ‘תפלין’). וביום הכפורים - אז גמר תקון החותם דקדשה, שהוא תקון התנוצצות המחין. ובסכות ממשיכין שמחה, שהוא תקון המאכלים שלא יקלקלו את החלום, שלא לבוא לידי טמאת קרי חס ושלום על ידי המאכלים. ובשמיני עצרת נמשך בחינת תקון המשפט, ועל ידי זה נצולין מפגם המקרה חס ושלום שבא על ידי דינים שאינם כשרים (עין ‘ברית’).

וכל זה נתתקן גם כן על ידי התלמידים שבאים לרבי אמתי; והעקר לבוא על ראש השנה, שאז עקר תקון הכל כנ”ל. גם בפרטיות בראש השנה בעצמו, על ידי תקיעה תרועה שברים - נתתקן כל הנ”ל; כי על ידי התקיעה זוכין לתקון האמונה, ועל ידי התרועה זוכין להמשיך קדשת התפלין שהם התנוצצות המחין, ועל ידי השברים נמשך תקון החלום ותקון המשפט להנצל ממקרה לילה בכל הבחינות כנ”ל:	(ח”ב תורה ה’ אות י”ג י”ד ט”ו)