# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteytfilot/498/33/

[על־פי תורה ס"ז - בראשית – לעיני כל ישראל]

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, היו בני שוממים כי גבר אויב. רבונו של עולם, רבונו של עולם, למדנו איך לסדר הספדות מרים על גדל שברנו, אשר נשברנו על־ידי לבנו הזונה, כי נלקחו מאתנו כל מחמדי עינינו גאוני עזנו, עטרות ראשנו, הודנו זונו פארנו, חיינו וארך ימינו, שרשי נפשנו ורוחנו ונשמותינו, הלא המה אדוננו מורינו ורבותינו, אורותינו גדלתינו קדשתנו תקותנו תכליתנו, נחמותינו ושמחתנו, תורותינו תפלותינו. סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות, אוי מה היה לנו, מה נאמר מה נדבר, מי יוכל להעריך לנו הספדות מרים ומרורים כראוי לנו להספיד ולבכות על שברים מרים כאלה, הנוגעים לכל ישראל ולכל העולמות כלם מראש ועד סוף, אוי אוי ואבוי. רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאין כח ביד אנושי לסדר הספדות כראוי על הסתלקות צדיקים כאלה, אשר נסתלקו בדורותינו בעונותינו. אבל על דא ודאי קא בכינא, על הנוגע לי ולכל ישראל, כי להצדיקים הקדושים בעצמם שנסתלקו למעלה למעלה אין הפסד כלל, כי הם גדולים ומפארים שם בעולמות עליונים, ועומדים ומשמשים במרום, אשרי להם אשרי חלקם. אבל עלינו עלינו, הדור היתום הזה, הדור העני הזה, עלינו הרחמנות גדול ועצום מאד, עלינו עלינו ידוו כל הדווים, 'אוי לנו כי שדדנו' אהה יהוה, הכרע הכרעתנו, ורפו הידים וכשלו כל ברכים ונמס כל לב ויהי למים, ביום בא השמש בצהרים, תעה לבבנו פלצות בעתתנו, צירים אחזונו כיולדה נפעה. אבינו שבשמים, אבינו אב הרחמן, יהוה אלהים אמת, להיכן נלך, להיכן נפנה לעזרה, מי יעזר לנו, מי יעמד בעדנו, אנה פנה דודנו, אנה פנה דודנו ונבקשנו עמך. על־כן גם היום מרי שיחנו, ידינו כבדה על אנחותינו, מי יתן ראשנו מים ועינינו מקור דמעה, ונבכה יומם ולילה על גדל שברנו, על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו:

רבונו של עולם, אב הרחמן האמת, אתה יודע שכל חיותנו תלוי בהצדיקים רבותינו הקדושים זכרונם לברכה, ואנחנו צריכים לדבר עמהם בכל פעם ולקבל מהם דבורים קדושים חדשים בכל פעם, ולראות אותם בכל פעם. ועתה מה נעשה, מה יעשו קטני ערך אזובי קיר כמונו, מה נעשה ומה נפעל. רבונו של עולם, רבונו של עולם, אתה לבד יודע מרירות נפשי בפנימיות, איך נפשי מרה לי על כל זה, אך בעונותי הרבים, איני יכול לפרש שיחתי היטב לפניך, מלא רחמים, רבונו של עולם, מה שעבר עבר, עתה עתה, למדני והורני איך לצעק ולזעק ולהתחנן באפן שאזכה גם עתה להמשיך קדשתם העצומה עלי, על־ידי קדשת הרשימו שלהם שהשאירו בעולם על־ידי ספריהם הקדושים ותלמידיהם היקרים, וגם עתה המה שכיחי יתיר בעלמא, כמו שכתוב בזהר הקדוש ובשאר ספרים קדושים, שעקר שלמות הנשמה היא, שכאשר נסתלקת למעלה למעלה למקום שנסתלקת, תהיה גם למטה למטה, לעורר ולהקיץ ולהחיות כל הנפשות אפלו המנחים בשאול תחתיות ומתחתיו, לעוררם ולהחיותם שלא יתיאשו בשום אפן בעולם:

רבונו של עולם, חמל ורחם על הדמעות והבכיות של רחל אמנו, שהיא השכינה וכנסת ישראל, אשר היא בוכה בדמעות שליש על גדל צערנו וצרות נפשנו, רחל מבכה על בניה שגלו מעל שלחן אביהם ומארצם יצאו. בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אוהביה, כי כל רעיה, שהם הצדיקים שבכל דור ודור, נסתלקו בעונותינו הרבים, עד אשר נשארנו כתרן בראש ההר וכנס על הגבעה, יתומים היינו ואין אב, אמותינו כאלמנות ואין לנו מנחם. רבונו של עולם, מי יחמל עלינו, ומי יחוס עלינו, ומי ינוד לנו, ומי יסור לשאל לשלום לנו, מי יגדר גדר ומי יעמד בפרץ, מי יתקן דרכים ומי יישר מסלות, מי יתקן נפשנו, מי יחזירנו בתשובה שלמה לפניך, מי יעורר אותנו משנתנו לשוב אליך באמת. אוי מה היה לנו בדורות האלה, אשר זכינו בדורות האלה לאורות נפלאים ונוראים כאלה, אורות צחים ומצחצחים כאלה, אשר אפסו הדבורים והצרופי אותיות לספר בשבחם וגדלתם ותקפם וגבהם ומעלתם ותפארתם, וכמה גלגולים סבבת בעולמך, וכמה עלמין אתהפיכו בגיניהו, וכמה נסים ונפלאות בלי שעור וערך עשית עד אשר הבאת לעולם אורות כאלה, צדיקים קדושים כאלה, מורי דרך כאלה, מלמדי דעת מביני מדע כאלה, בעלי עצות כאלה. והיית עמהם כל ימי חייהם הקדושים, והרבית נפלאותיך עמהם בלי שעור, כי רבים קמו עליהם בכל יום, ואתה הצלת אותם מיד כל אויביהם ורודפיהם. ועשית מה שעשית בדרכי נפלאותיך הנעלמים מאד מאד, וקימת אותם ברחמיך, עד אשר פעלו ועשו והתחילו וגמרו והפליאו לעשות תקונים חדשים נפלאים ונוראים בכל העולמות מראש ועד סוף, ותקנו נפשות רבות בלי שעור, נפשות החיים והמתים, כאשר אתה ידעת את כל התקונים והשעשועים שקבלת מהצדיקים שהיו בדורות האלה, מיום שנתגלה אור הגנוז, אור ישראל וקדושו, רב רבנן, איש אלהים נורא מאד, מורנו ורבנו הרב 'רבי ישראל בעל־שם־טוב' זכרונו לברכה, אשר האיר פני תבל והעמיד תלמידים הרבה צדיקים וחסידים קדושים ונוראים, והשאיר אחריו ב'רכה נ'טע ש'עשועיו זרע קדש מצבתו, יוצאי חלציו הקדושים היקרים מפז ופנינים וכל חפצים לא ישוו בהם, אשר הוא ותלמידיו ויוצאי חלציו גלו אלהותך בדורות האלה והרביצו תורה בישראל, המה האירו עינינו ופתחו לבנו, למדו ולמדו דרכים ישרים ועצות נפלאות להתקרב אליך באמת. אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אזן דאבה נפשנו, כי כל תקותנו היה שיאריכו ימים ושנים בזה העולם, ונזכה לעמד עוד לפני הדרת קדשתם ולשמע מפיהם הנורא עוד דברי אלהים חיים בכל פעם, חדשים ונפלאים, כאשר זכינו כל ימי חייהם הקדושים. ובעונותינו הרבים ובפשעינו העצומים, נחשך מאתנו מאורי עינינו מחמדי נפשנו. אוי, כי גברו האראלים על המצוקים, ותפסו מאתנו לפני הזמן את הארונות הקדושים והנוראים האלה. אוי, מה היה לנו, נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו. ואם אמנם ידענו גם ידענו, כי גם עתה הם עוסקים בתקון נפשותינו, אך מר לנו מר, כי אין אנו זוכים לראות פניהם הקדושים, ולשמע דבוריהם הנוראים, ולשאב הבל פיהם הקדוש, ולהסתכל על פארם ויפים וזיום והדרת פניהם הקדוש והנורא, ולהכלל בחן האמת שלהם. כי הן המה היו הפאר והיפי והחן של כל העולם כלו, אשר כל מי שהיה נכלל בהחן שלהם הקדוש, בהפאר שלהם, בשמם הקדוש, הסתכל על עצמו ונתעורר בתשובה באמת. ועתה עתה בעונותינו אבדנו מה שאבדנו, אוי לנו מה שגרמנו לנו בעונותינו, אוי, כמה העון גורם. אוי, מה נעשה עתה, מה יעשו נרדפים כאלו, עניים ואביונים כאלו, עם ממשך וממרט כזה, עם עני ואביון כמונו. על־כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. מר רוחי אקרר, קולי כים יהמה, אשיחה וירוח לי, אדברה אל יהוה אל עליון ויעבר עלי מה:

רבונו של עולם, רבונו של עולם, רבונו של עולם, קדוש אתה ונורא שמך, ושמך משתף בשם הצדיקים האמתיים, עשה למען שמך, וקדש את שמך, וגלה האמת בעולם, וזכנו ברחמיך העצומים, שנזכה לידע באמת מי הוא הראש־בית של העולם עתה, אשר מקבל כח מהצדיקים האמתיים האלה שהזכרתי לפניך. וזכנו בחמלתך הגדולה להתקרב אליו באמת, ולהיות נכלל תמיד באמת בהשם והפאר והחן האמתי של הצדיקים האמתיים, ולהתקשר ולהתדבק בהם באמת בקשר אמיץ וחזק בל ימוט לעולם, באפן שנזכה על־ידי־זה להסתכל על עצמנו מעתה בכל המדות והתאוות של כל הארבע יסודות, לזכך ולטהר אותם מכל רע, ולשוב בתשובה שלמה באמת על העבר, ולהתחזק מעתה באמת בכל עז ותעצומות לשבר ולבטל כל המדות רעות וכל התאוות רעות של כל הארבע יסודות, ולזכות לכל המדות טובות, ולעסק תמיד בעבודתך באמת בכל כחנו בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאדנו, עד שנזכה שכל הארבעה יסודות שבגופנו יזדככו באמת, ויהיו כלם טוב בלי שום אחיזת הרע כלל, עד אשר נזכה שיכללו כל הארבע יסודות בשרשם העליון שהם ארבע אותיות של שמך הקדוש יתברך. ונזכה להסתכל על עצמנו היטב היטב בכל־עת, על מה אתינא להאי עלמא שפלה, ולהסתכל בכל המדות לזככם ולטהרם ולקדשם בתכלית השלמות, ולהסתכל בגדלת הבורא יתברך, ובנפלאותיו הנוראים, אשר הוא עושה חדשות ונפלאות בכל עת ועת, ולהסתכל בתקון העולם. ונזכה שימשכו עלינו מחין קדושים וטהורים מהשם הקדוש הזה של הצדיקי אמת. ונזכה מעתה לקדש את מחנו ודעתנו ולא נחשב עוד שום מחשבה חיצונה כלל, מכל שכן שלא נהרהר חס ושלום שום הרהור בעולם כלל. ונזכה לחשב בתורה הרבה, ולחדש בכל פעם חדושין דאורייתא אמתיים הרבה כרצונך הטוב, ותזכני לקדש את עיני מעתה שלא אסתכל עוד במה שאסור להסתכל, מכל שכן שלא אסתכל שום הסתכלות המביא לידי הרהור חס ושלום. ואזכה לידע בכל־עת איך להתנהג בזה, לבל יתגברו ההרהורים חס ושלום יותר על־ידי הפחד ביותר, ועל־ידי נענוע הראש ועצימת העינים יותר מהמדה, כאשר נגלה לפניך כל זה. רק אזכה לשכל אמתי לידע איך להתנהג בעיני בקדשה ובטהרה באמת כרצונך הטוב, באפן שאזכה להנצל ולהשמר מכל דבר רע. ותקדש את עיני מעתה באמת בחסדיך העצומים, ותזכני לקדש ולטהר את כל הארבע יסודות בקדשה גדולה. ואזכה להוסיף בכל פעם קדשה על קדשה, עד שאזכה להיות כלו טוב, עד אשר לא יזיק עוד לעיני שום הסתכלות בעולם כלל. ואפלו אם אראה בעיני מה שאראה, לא יגיע לדעתי ומחי שום צד הרהור ומחשבה חיצונה כלל, ולא יבלבל שום ראיה והסתכלות את דעתי כלל, רק אזכה להיות דבוק בקדשתך תמיד. מריה דעלמא כלא, זכני לבוא לכל זה מהרה, אף־על־פי שאני רחוק עתה מכל זה כמו שאני רחוק, עד אשר קשה עלי לבקש אותך על כל אלה. אך על רחמיך הרבים אני בוטח ועל כח הצדיקים האמתיים אני נשען, שתזכני מהרה לבוא לכל זה, כי הן כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה. ואתה עושה נפלאות בכל דור ודור וממך לא יפלא כל דבר:

ובכן תרחם עלי מלא רחמים, רב חסד ואמת, מרבה להיטיב, מרבה להיטיב, מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים, עושה צדקות עם כל בשר ורוח. ותזכני בחסדיך העצומים, ותעזרני ותושיעני ותחזקני ותאמצני בדרכיך הנפלאים, שאזכה מעתה לקום בכל לילה ולילה בחצות ממש ולסדר תקון־חצות, לאונן ולקונן ולבכות הרבה על חרבן בית־המקדש, על בית קדשינו ותפארתנו, בית חיינו וארך ימינו, בית חמדתנו, צבי עדינו, גאון עזנו, הודנו זיונו הדרתנו וקדשתנו, אוי מה היה לנו שגרמנו בעונותינו להחריב בית מקדשנו מקום שכינת עזך, מקום התורה והתפלה, מקום התגלות אלהותך, אשר שם היינו יכולים להמשיך עלינו השגת אלהותך, לדעת ולהכיר אותך גם בזה העולם הגשמי, ולהתדבק בך לעולם ועד:

רבונו של עולם, רבונו של עולם, מה שעבר עבר, כי כבר נחרב בית מקדשנו וכבר נסתלקו הצדיקים בעונותינו, ומה דהוה הוה, אך על דא ודאי קא בכינא, על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. כי בעונותי הרבים והעצומים והכבדים מאד מאד במהות וכמות ואיכות, גרמתי לעכב בנין בית־המקדש, ומי יודע אולי גם בגלגול הראשון הייתי גורם להחריב את בית־המקדש. אוי לי על חטאי, אוי לי על עונותי, אוי לי על פשעי, אשר עשיתי בגלגול זה ובגלגולים אחרים, אוי, מה עשיתי, אשר סחי ומאוס כמוני גרם להחריב ולעכב בנין בית המקדש וגאלת ישראל להשיבם לארצם. אוי לי, שהחרבתי את בית המקדש בעונותי, ושרפתי את ההיכל הקדש, והגליתי את בני־ישראל לבין העמים, והארכתי את הגלות כל כך על־ידי תאוותי הרעות והמרות:

רבונו של עולם, רבונו של עולם, מלא רחמים, למדני איך לצעק לפניך עתה, איך לזעק על שברי המר והמרור עתה, איך לתלות עיני אליך עתה, איך לבלות היום בטוב האמתי עתה. היכן אברח, היכן אנוס לעזרה, מה אעשה ומה אפעל, במה אזכה לבלות היום בחיים אמתיים בקדשה אמתיית, במה אזכה להציל את נפשי מני שחת, להציל נפשי לשלל מיד דינך וזעמך, מיד ענשיך הקשים והמרים רחמנא לצלן, ואיך להציל עצמי מחרפות ובושות ובזיונות בזה ובבא:

רבונו של עולם, רבונו של עולם, עשה למען שמך, וקדש את שמך בעבור כבוד שמך, וזכנו שיתגדל ויתקדש שמך הגדול בעולם על ידינו. מלא רחמים, אדון כל, יודע תעלומות, אתה יודע את כל המעשה אשר נעשה תחת השמש עתה בדורותינו אלה, ואיך בעונותינו הרבים, נתערבב ונתבלבל העולם עתה מאד מאד בלי שעור וערך. כי כל הצדיקים האמתיים פארי הדורות נסתלקו בימינו בעונותינו הרבים, אשר אתה לבד ידעת גדל עצם מעלתם ותקפם וקדשתם, אשר שמך משתף בשמם, וכל מה שנגדל שמם ביותר נגדל שמך ביותר, ובעונותינו הרבים נסתלקו קדם הזמן, אוי מה היה לנו בדורות האלה. ומגדל עכירת דעתנו אין מי שידע כאב צרה וצוקה הזאת, עד היכן הדבר מגיע, עד היכן שלטה המכה הגדולה הזאת, מכות מפלאות כאלו, הפלא ופלא, מכה אשר לא כתובה בתורה, זו מיתת הצדיקים האמתיים אשר נסתלקו בדורותינו, בעונותינו ובחטאינו ובפשעינו. אוי, אוי ואבוי, אוי לנו מה שאבדנו בעונותינו, חבל על דאבדין ולא משתכחין. הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק:

רבונו של עולם, אדון כל, אחרי אשר כבר גרמנו בעונותינו מה שגרמנו, והחרבנו בית מקדשנו, ונסתלקו הצדיקים האמתיים בעונותינו, עזרנו מעתה שנזכה על כל פנים לקום בכל לילה בחצות ממש, ולשבר לבנו לבכות הרבה בדמעות שליש על עונותינו העצומים שגרמו כל זה, עד אשר נשארנו כיתומים ואין אב, כתועים ואין לבקש, כרחוקים ואין לקרב, ואין מי שיעמד בעדנו. רבונו של עולם, רחם עלינו למען שמך, וראה שפלותינו ובזיוננו, הבט משמים וראה, כי היינו לעג וקלס. ולא די לנו מה שאנו נבזים ושפלים בין העמים, אשר בכל יום עומדים עלינו לכלותינו, ואתה מצילנו מידם, אף־גם בין עמך ישראל בעצמם נתרבה המחלקת מאד, ונעשה קטיגוריא גדולה בין התלמידי חכמים, עד אשר חלק לבם זה מזה, וכל אחד נבזה ונמאס בעיני חברו, עד אשר כשל כח הסבל:

רבונו של עולם, מלא רחמים, יעוררו רחמיך על בניך, יהמו מעיך עלינו, חוס וחמל ורחם על שארית פליטת עמך בית ישראל. מלא רחמים, איך תוכל להתאפק מלרחם על נפשות העשוקות, על נפשות עמך ישראל המתגוללים בחוצות ובשוקים וברחובות, שהם נפשות יקרים מאד מאד, והם נשפכים בראש כל חוצות, אשר עליהם קונן ירמיה הנביא קינות הרבה על כל נפש ונפש, כמו שכתוב, איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב, תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. בני ציון היקרים המסלאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר:

רבונו של עולם, רבונו דעלמא כלא. אתה לבד ידעת עצם יקרת תפארת קדשת הנפשות היקרים האלה, האבני קדש האלה, הנשפכים עתה בראש כל חוצות, ואין איש מאסף אותם הביתה, כי נסתלקו בעונותינו הצדיקים האמתיים הנקראים ראש בית, שהם הבעלי־בית של העולם, אשר אז בהיותם בעולם ושמם נתגדל בעולם, אז היה להעולם בעל הבית, ואז היינו אנחנו כלנו נקראים בני־בית. ומיום שנסתלקו בחטאינו, ונתעלם פארם והדרם וחנם הקדוש והנורא, אנחנו נעים ונדים ומטלטלים, ונפשות יקרות מעמך בית־ישראל מתגוללים בראש כל חוצות, כי נסתלקו מן העולם הבעלי בית של העולם, שהם הצדיקים הגדולים הנקראים ראש־בית, ואפלו מעט הרשימו שנשאר משמם על־ידי ספריהם הקדושים ותלמידיהם היקרים, מעלימים גם־כן מאד מאד בכמה מיני העלמות והסתרות בלי שעור, כי בכל פעם נתגדלים בעולם בעלי שם ופרסום שאין שמם נמשך כלל משם־יהוה, אדרבא על־ידם נתעלם שם־יהוה ומתגברים שמות החיצונים חס ושלום. ובעונותינו הרבים נתערבב העולם מאד, עד אשר אין אתנו יודע עד מה, מי ומי ההולכים בתורת יהוה באמת, אשר שמם נמשך משם־יהוה, ומי להפך, ומי מערב משניהם, מטוב ורע, ממאורי־אור ומאורי־אש, ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. זכנו ברחמיך לקום בכל לילה בחצות ממש, ולהתאבל על חרבן בית־המקדש שנחרב בעונותינו, ועל־ידי־זה נזכה לעורר רחמיך שתנחם ותשמח אותנו מהרה, ותשים לאבלי ציון 'פאר' תחת 'אפר'. ונזכה להכניע המאורי־אש כנגד המאורי־אור, ויתגבר שם הקדש, שם־יהוה, שם הצדיקים האמתיים, על שם הטמאה, שמות החיצונים, ויתבטל השקר לגבי האמת. ויתגלה ויתגדל ויתפרסם בכל העולם שם הצדיקים האמתיים ופארם והדרם וחנם הקדוש והנורא, ונזכה להכלל בשמם ובפאר הדרת קדשתם, עד אשר יפתחו עינינו באמת, ונסתכל על עצמנו היטב באמת, בכל הארבע יסודות, לזככם ולטהרם ולקדשם מכל התאוות רעות ומדות רעות הנמשכים מהם, ולבררם מרע לטוב, ולזכות לכל המדות טובות ומעשים טובים. ונזכה שימשך עלינו על־ידי הצדיקים אמתיים מחין קדושים וטהורים, עד שיכללו כל הארבע מחין שלנו, וכל הארבע יסודות, בתוך היסוד הפשוט הקדוש והנורא, שהוא הצדיק יסוד עולם, שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. ויהיה הכל נכלל בשמך המיחד הגדול והקדוש והנורא, ותמהר ותחיש לגאלנו ותבנה בית קדשנו ותפארתנו. ויתגדל ויתקדש ויתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו בפי כל חי תמיד לעולם ועד:

וזכנו לקים מצות תפלין בשלמות, בקדשה ובטהרה גדולה, ביראה ובאהבה, בשמחה ובטוב לבב. עד שימשך עלינו על־ידי פאר התפלין הקדושים והנוראים, קדשת המחין משרשם מהראש בית, שהוא ממלא את בתי התפלין הקדושים במחין קדושים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה:

לשבת־קודש

וזכנו לקבל שבתות מתוך רב שמחה, ונזכה לענג את השבת בכל עז, ולשמח בכל שבת ושבת בשמחה גדולה באמת. ותעזרנו ברחמיך שנזכה להמשיך עלינו על־ידי קדשת שבת קדש, את קדשת המחין של הראש בית שהוא שבת דכולהו יומי. ועל־ידי־זה נזכה לשוב אליך באמת, ולהכלל בשמך הגדול המשתף בשמנו, ולתקן כל הפגמים שפגמנו בשמך הגדול:

וברחמיך הרבים תשמרנו ותצילנו מכל מיני חלאים ומחושים ומכאובים הנמשכים משמות הטמאה והחיצונים חס ושלום, שהם נקראים מאורי־אש. אבינו שבשמים, מושל בכל, שומר עמו ישראל לעד, שמרנו והצילנו מהם, שמך הגדול יעמד כנגדם, ותכניע ותשבר ותמגר ותבטל המאורי־אש כנגד מאורי אור, ויתבטל שם הטמאה, שמות החיצונים מן העולם, ויתגדל שם הקדש בעולם. ותפרס עלינו סכת שלומך בזכות קדשת שבת. ותשמר אותנו ואת ממונינו ואת בתינו, מכל מיני הזיקות והפסדות בגשמיות ורוחניות הנמשכים ממאורי־אש, ותציל את כל בתי עמך בית ישראל משרפת אש, אתה יהוה תשמרם תמיד משרפות ומכל מיני הזיקות שבעולם, כי אין בידינו לשמרם, כי אם עליך לבד אנו נשענים, שאתה תרחם עלינו ועל כל עמך ישראל מעתה, ותשמר את בתינו וכל חפצנו משרפות אש. ותעזרנו ברחמיך שלא יהיה להמאורי־אש שום אחיזה ושליטה בנו חס ושלום, לא בגופנו ולא בנפשנו ולא במאודנו, רק נזכה לכלל תמיד במאורי־אור הנכללים בשמך הקדוש:

לאתרוג ומיניו

ותזכנו לקים מצות אתרוג ומיניו בשלמות בזמנו כראוי. ונזכה שיהיה לנו תמיד אתרוג נאה וכשר ומהדר בכל מיני הדור, בתכלית השלמות וההדור, ותגלה פאר הדרת קדשת עמך ישראל בעולם, ובפרט פאר הדרת יפי קדשת הצדיקים והכשרים האמתיים, עד אשר ישתוקקו ויכספו כל באי עולם לכלל בהם, להכלל בשמם ותפארתם, וישובו כל באי עולם לילך בדרכיהם לעשות רצונך באמת כל ימיהם לעולם:

רבונו של עולם, מלכנו ואלהינו, מלא משאלותינו ברחמים, וזכנו לבוא לכל מה שבקשנו מלפניך, באפן שנזכה להכלל באמת בתוך שמך הגדול והקדוש לעולמי עד ולנצח נצחים. ויתגדל ויתקדש שמך הגדול על ידינו תמיד, ויקים מקרא שכתוב, ויראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך. יהי שם יהוה מברך מעתה ועד עולם. עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. ברוך יהוה אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן: