# סה

> מקור: https://rabenu.app/books/likuteytfilot/695/65/

[על־פי תורה ס"ה - ויאמר בעז אל רות]

אחד יחיד ומיחד, היה הוה ויהיה, זכני ברחמיך הרבים לכלל באחדותך באמת. אנא מלא רחמים, זכני ועזרני והושיעני שאזכה להתגבר בכל עז ותעצומות, לסגר ולסתם עיני מחיזו דהאי עלמא לגמרי. להעצים ולסגר עיני בחזקה מאד, לבלי להסתכל כלל על הבלי עולם הזה ותאוותיו. ואהיה בזה העולם כעור וסומא ממש, שלא יהיה לי שום ראיה והסתכלות והבטה בזה העולם כלל, רק אזכה לכון את עיני ודעתי ושכלי להסתכל תמיד על התכלית האמתי תכלית הנצחי, עד שאזכה לידע ולהבין באמת טובך האמתי. ואזכה לדעת באמת שאין שום רע בעולם כלל, רק כלו טוב וחסד, ואתה מרבה להטיב עם כל בשר בכל עת ובכל שעה, כי כונתך לטובה תמיד, כי אתה חפץ לזכות אותנו להביאנו לתכלית האמתי לחיים נצחיים, ואזכה להיות מלא שמחה תמיד:

אנא נורא קדוש תצילני מצרה, ותהיה עמי תמיד בכל עת, ותעזרני ותושיעני בכל עת שתשלח עלי יסורין חס ושלום על פי משפטיך ודרכיך הטובים, שתתן לי כח ושכל להסתכל על התכלית האמתי, על התכלית הטוב של היסורין. ואזכה להכלל בך באמת בשעת היסורין, ואבטל עצמי לגמרי ואסתם עיני מחיזו דהאי עלמא לגמרי, שאזכה לסגר ולהעצים עיני מתאות עולם הזה והבליו, בכח וגבורה גדולה, עד שאזכה לראות למרחוק להסתכל על התכלית הטוב הנצחי שיגיע לי על־ידי היסורין, עד שיתבטלו אצלי כל היסורין לגמרי על־ידי־זה:

אנא מלא רחמים, אתה ידעת את נגעי לבבי ומכאובי, אתה ידעת את נגעי נפשי, אתה ידעת את אשר פגמתי בעיני הרבה מאד בגשמיות וברוחניות, בעיני בשר ובעיני השכל, אשר הסתכלתי במה שאסור להסתכל ופגמתי עיני מאד, ועל־ידי־זה פגמתי את נפשי מאד, והרהרתי הרהורים רעים וחשבתי ועינתי בדעתי במחשבות זרות ורעות הרבה מאד, ויצאתי מגבול הקדשה לימין ולשמאל, כי הסתכלתי והצצתי בדעתי למעלה ממדרגתי במה שאסור להציץ. ולהפך הכנסתי בדעתי מחשבות רעות וזרות ועיונים רעים, והסתכלתי הרבה מן הצד, מגבול הקדשה ולחוץ, והפסקתי את דעתי ומחשבתי ממך ומתורתך הקדושה אלפים ורבבות פעמים עד אין מספר, עד אשר ההרגל נעשה טבע אצלי להיות רגיל מאד במחשבות חוץ, שיוצאים מגבול הקדשה ולחוץ, עד אשר נפגם דעתי ונפשי כל כך, עד אשר איני יכול לדבר כלל, ואיני יודע איך לסדר תפלתי לפניך. ועדין לא שבתי מטעותי, ואיני יודע שום דרך איך לשוב אליך בחלישות כח כזה, בבלבול הדעת כזה, ברחוק כזה, בסכנות ורדיפות כאלה, שיש לי מעצמי ומשונאים ואויבים ורוצחים הרבה בלי שעור, בגשמיות וברוחניות, בכמה אפנים ובחינות, מצדיקים ובינונים ורשעים. יהוה מה רבו צרי רבים קמים עלי. רבים מאד, גדולים בתורה, גדולים בעשר, גדולים בחכמה. חמל על זבוב נמאס כמוני, על פגום כמוני, שאין לו שום דמיון לכנות ולהדמות בו פגמו וחלישותו, ורפיון ידו ובלבול עכירת דעתו, וצרות לבבו ונגעי נפשו ומכאוביו הקשים והמרים מאד מאד בגשמיות וברוחניות. וכמו שהזהרת אותנו לסתם ולסגר עינינו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, כן מרדנו ופגמנו בזה מהפך אל הפך, כי כל ימינו פנו בשטותים והבלים דהאי עלמא שפלה. יומם לא ננוח לילה לא נשקט מלחשב בכל עת עניני העולם הזה ותאוותיו והבליו, עד אשר הרגלו מחשבותינו לחשב בכל עת רק בעניני הפרנסה וההצטרכות המרבה, ובעניני תאוות והבלי עולם הזה, קנאה ותאוה וכבוד ותולדותיהן, עד אשר עקר התכלית האמתי השלכנו אחרי גונו, וההרגל גבר כל כך, עד אשר אפלו כשאנו רוצים לחשב על סופנו ולהסתכל על התכלית האמתי, קשה וכבד עלינו מאד, ואי אפשר לצמצם ולכון דעתנו אל התכלית אפלו שעה אחת. ואפלו בשעת העסק בתורה ותפלה ועבודה, גם אז מחשבותינו משוטטות לכל צד אל החוץ, והם טרודים ומבלבלים אז במחשבות זרות וערבוב הדעת הרבה מאד. אוי ואבוי, היכן אנחנו בעולם, אן חכמתנו, אן שכלנו, אן דעתנו, מה נחשב על יהוה, ועל מה אתינן להאי עלמא שפלה. היתכן שבאנו חלילה לזה העולם בשביל דברים כאלה, בשביל מחשבות כאלה חלילה, הלא לא באנו לזה העולם כי אם לשבר הבחירה ולהפך דעתנו ועינינו ולבנו מזה העולם לגמרי, ולהסתכל רק על התכלית האמתי ולהתדבק בך, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. וכתיב, את יהוה אלהיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק, ובשמו תשבע. וכתיב, אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואותו תיראו, ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. וכתיב העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את יהוה אלהיך לשמע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך. ועתה עתה, איך נהפכנו, היעזב מצור שדי, מים קרים נוזלים, לחצב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים. היתכן להפסיק חס ושלום המחשבה מחי החיים ומתורתו הקדושה, מקור החיים האמתיים והנצחיים, לחשב בדברים כאלה שאנו רגילים בהם כל אחד כפי שטותו וטעותו וכסילותו. אהה יהוה, אהה אדוננו מלכנו, מה נעשה ליום פקדה, מה נעשה לעולם הנצחי, מה נעשה ליום שכלו שבת ומנוחה, אשר אי אפשר להכנס ולהכלל שם כי אם מי שמקשט עצמו בעולם הזה, ומפשיט דעתו לגמרי לגמרי מחיזו דהאי עלמא, ומדבק את עצמו רק בהתכלית האמתי והנצחי. ומה נעשה, וחטאינו עשו לנו מה שעשו, עד אשר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני. אבי אבי אבי, אדוני אדוני אדוני, מלכי ואלהי אליך אתפלל, אליך אשתטח, אליך אתנפל ואתחנן, עשה למענך לבד, עשה מה שתוכל ברחמיך הרבים, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך באמת, זכני מעתה עזרני מעתה הושיעני מעתה והיה עמי תמיד. ועזרני וזכני לסגר ולהעצים ולסתם עיני ולבבי ודעתי ומחשבתי מחיזו דהאי עלמא שפלה לגמרי, ולא אסתכל על הבלי עולם הזה ותאוותיו וטרדותיו כלל, כי כל העולם הזה אינו עולה כהרף עין, כי הכל הבל ורעות רוח, ומה יתרון לאדם, מכל עמלו ומכל תאוותיו והבליו:

טוב ומטיב לכל, טוב ומטיב תמיד, טוב ומטיב לרעים ולטובים, טוב ומטיב באמת, הטיבה ברצונך עם רחוק מטוב כמוני, אשר מרדתי בטובך בידים, במזיד ובשוגג באנס וברצון אלפים ורבבות פעמים, אשר התחלת להטיב עמי הרבה טוב האמתי והנצחי, ואנכי דחיתי בידים טובך האמתי כמה וכמה פעמים, עד כי חדל לספר כי אין מספר. אנא האל הטוב אשר טובך אינו נפסק לעולם, זכני מעתה לטובך האמתי, שבעני מטובך הנצחי. עזרני וזכני לכלל באחד באמת, בתכלית הכלליות, בתכלית הבטול כראוי, ברצוא ושוב, כרצונך הטוב. עד שאזכה לדעת שכלו טוב ואין שום רע בעולם כלל, וכל הצרות והיסורין הבאין בעולם כלם הם טובות גדולות, עד שאזכה לבטל כל הצרות והיסורין שבעולם על־ידי־זה. ונזכה לקבל היסורים המכרחים לבוא באהבה ובשמחה גדולה, ולבטל כל היסורין על־ידי הבטול אל התכלית הטוב באמת, עד אשר נזכה לקבל ולהמשיך מימי התורה על־ידי השמחה מהרשימו של הבטול שתאיר אל המחין. ונזכה לשאב מים בששון ממעיני הישועה. ועל־ידי השגת התורה נזכה לקרר היסורין ולכבות צמאון הנפש גם בעת שנשוב מהבטול אל הדעת. ולא יהיה שום כח להיסורין להתגבר עלינו חס ושלום אחר כך, אחר שנשוב מהבטול, רק נזכה לבטלם אז על־ידי השגת התורה שתזכנו לקבל ולהשיג על־ידי השמחה מאור זריחת הרשימו הקדושה שנשאר מההסתכלות והבטול אל התכלית, שהוא כלו טוב כלו אחד, שתאיר הרשימו אל כלי המחין השגת סתרי אורייתא, ויקים בנו מקרא שכתוב, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו:

ובכן תרחם עלינו ותושיענו שנזכה לתפלה בשלמות, ונזכה לעשות אחד מכל התפלה, ותהיה כל תפלותינו ותחנותינו ובקשותינו כלולים יחד בתכלית האחדות, באפן שיהיה לנו כח לסדר לפניך בכל יום תמיד שירות ותשבחות ותפלות ותחנות ובקשות הרבה בתכלית השלמות כרצונך הטוב. אנא הטוב והמטיב, הרוצה בתפלת עמו ישראל, אתה יודע את עצם יקר יפי הדרת קדשת דבורי התפלה הקדושה, שאנו זוכים להתפלל ולהתחנן לפניך. אתה יודע את הוד פאר יקרת קדשת כל אות ואות מדבורי התפלה, כי מי יהדר מי יפאר גדל פאר הלקוטים והקבוצים שאנו מלקטים ומקבצים שושנים ופרחים וצמחים נפלאים ונוראים מפארים ומהדרים, סגלות יקרות וחמודות גדולות, בשדות הקדושות העליונות, על־ידי כל אות ועל־ידי כל דבור ודבור, ומכל שכן על־ידי כל ברכה וברכה של התפלה הקדושה. ואם היינו זוכים להטות אזנינו לשמע מה שאנו מוציאים בפינו, מרגליות יקרות ואבנים טובות ויקרות כאלו, להבין ולהשכיל את יקר תפארת גדלת הוד יפי הדבור הקדוש והנורא של התפלה הקדושה, את עצם יקרת קדשת כל דבור ודבור, לא היינו יכולים להשלים לדבר אפלו ברכה אחת, ואפלו דבור אחד. כי היינו נקשרים ונכרכים ומהדקים באות הראשונה של הדבור, כי איך אפשר לילך מן אות הראשונה של הדבור, לגדל עצם יקר יפיה וזיוה והדרה, הדרא דלא אפשר למפרט בשפותא, ולגדל עצם תקף התקשרות הדבור עם הנפש, עד אשר אין הדבור מניח את הנפש לילך מאתו להלן יותר:

רבונו של עולם, מלא טוב וחסד, מלא רחמים רבים, אתה הודעתנו ברחמיך הרבים, שגם מי שזוכה לבחינה זאת לשמע הוד יפי הדבור, עד אשר אין הדבור מניח אותו לילך להלן יותר, גם זה אינו טוב, ואין זה שלמות התפלה. כי צריכין דיקא להתפלל כל הברכות וההודאות ולהשלים כל סדר התפלה בשלמות, וגם לומר עוד אחר כך הרבה תחנות ובקשות, ומזמורי תהלים ושארי תפלות הרבה. על כן עקר שלמות התפלה הוא כשזוכין לכלל התפלה באחד, שהוא התכלית, שהוא כלו טוב כלו אחד. ואתה יהוה ידעת שפלותנו ופחתותנו, כמה אנו רחוקים מכל וכל משני הבחינות האלה, כי אנו רחוקים מתפלה מאד מאד בתכלית הרחוק, בכמה הרחקות בלי שעור, ולבנו אטום מאד, עד אשר אין אנו זוכים להטות אזננו ולשמע מה שאנו מדברים בפינו בשעת התפלה, ובפי ובשפתי אני מתפלל ולבי רחוק מהדבורים הקדושים, ואיני מתגבר להשמיע לאזני מה שאני מוציא בפי. ואם לפעמים אתה עוזר לי, עד שאני מתחיל להטות אזני ולשמע מרחוק איזה אות ודבור של התפלה הקדושה, עדין אני רחוק מהתכלית האמתי, מתכלית האחדות. ועל כן על פי רב אני נשאר כרוך מאד אחר איזה דבור שאני מתחיל לשומעו, ואיני יכול לפרוד ממנו ולילך להלן לדבר יותר, ואתה יודע שגם זה אינו שלמות, כי אני צריך לדבר הרבה, להתפלל כל סדר התפלה ולהוסיף עוד תחנות ובקשות הרבה, כי צרכי המה מרבים מאד:

ובכן באתי לפניך מלא רחמים, רבון כל המעשים אדון כל הנשמות, שתמלא רחמים על נשמות ישראל, ובפרט על נשמתי העניה והדלה על־ידי מעשי הרעים, אשר הרביתי לפשע נגדך, חטאתי עויתי ופשעתי והרע בעיניך עשיתי. עד אשר זה ימים ושנים הרבה אשר נשמתי הולכת נעה ונדה, ונתרחקה ונתגרשה מן השדה הקדושה ששם גדלים כל הנשמות הקדושות, ויצאה בגולה ואין לה מכיר, והיא הולכת ומטרפת ואין לה מנוח לכף רגלה. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. ומה אעשה ועונותי גרמו כל אלה ויותר מזה, לולא רחמיך וחסדיך אז אבדתי בעניי חלילה. ועתה איך יוכל עבד אדוני זה לדבר עם אדוני זה, מאחר שאני רחוק מנשמתי כל כך, ואיך יוכל גלם סרוח מבלבל ומטרף לדבר דברי אלהים חיים. על כן אין לי שום תקוה לשוב ולהתחנן, כי אם על־ידי בעל השדה האמתי. ועל זה באתי לפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, להפיל תחינתי לפניך מלא רחמים, בלב נשבר ונדכה, בלב קרוע ומרתח, בלב חרד ונאנח, בלעגי שפה ובלשון עלגים. צופה ומביט ומיחל ומחכה לרחמיך וחנינותיך האמתיות, יושב ודומם לתשועת יהוה כהרף עין, כי אין לי פה לדבר ולא מצח להרים ראש, כי קלקלתי ושחתתי בידים כל טובותיך ועצותיך הקדושות, אשר השפעת עלי בכל עת, ועתה מה יש לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך:

רחמן מלא רחמים, רחם על נפשי ורוחי ונשמתי, כי אתה לבד יודע עצם הרחמנות שעליהם זה ימים ושנים הרבה. יהמו מעיך ורחמיך על נשמתי הפגומה מאד, ועל כל הנשמות הערמות דאזלין ערטלאין בעונותי הרבים. אוי אוי אוי, מה אומר מה אדבר, אוי אוי אוי, מתי אזכה לתקן פגמים גדולים גבוהים ועצומים כאלה, אשר פגמתי וקלקלתי במקום שפגמתי. חמל ורחם על נשמותינו ועל כל עמך בית־ישראל, על כל נשמות ורוחות ונפשות החיים והמתים, ותן לנו בעל שדה אמתי שיוכל לעסק בתקון נפשנו ורוחנו ונשמותינו, שיהיה לו כח לתקן כל הנשמות של החיים והמתים, להכניס כל הנשמות מחוץ לפנים לתוך השדה הקדושה, ולעסק בכל תקוניהם וצרכיהם, לזורעם ולנוטעם ולהשקותם ולגדלם ולהצמיחם ולהרבות פירותיהם, ולתן הרחקה כראוי בין כל האילנות והעשבים שלא יכחישו אחד את חברו חס ושלום, ויקים מהרה מקרא שכתוב, ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה. ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט:

ותרחם ברחמיך הרבים על הצדיקי אמת העוסקים בתקון השדה הקדושה הנקראים בעלי השדה, ועל כל יוצאי חלציהם ועל כל התלוים בהם, ותשמרם ותצילם מכל אויביהם ומכל שונאיהם ומכל רודפיהם. כי אתה יודע גדל ההתגרות שמתגרין בהם, וגדל השנאה והקנאה והיסורים והרדיפות שבאים עליהם על־ידי־זה. חוס וחמל עליהם ועלינו ואמר לצרותיהם די, ושמרם והצילם, החים וקימם וחזקם ואמצם וברכם, באפן שיוכלו לעסק בתקוננו ובתקון כל השדה כלה. רחם מלא רחמים, על נשמות עשוקות כאלו, על נשמות רחוקות מתקון זה כמה וכמה מאות שנים, וכמה גלגולים עברו עליהם וכמה יסורין וצרות והרפתקאות עברו עליהם בכל גלגול וגלגול. חמל על נשמות עיפות ונרדפות, ובפרט על נשמות הערמות דאזלין ערטלאין, שאינם יכולים להתלבש בשום גוף, אשר אתה ידעת עצם הרחמנות שעליהם. חמל על דמעתם וצעקתם, חמל על אנחתם וגניחתם ואנקתם, חמל על צערם המר, חמל על טלטולם הקשה והכבד מאד אשר כשל כח הסבל. חמל עליהם למען שמך למען רחמיך הרבים לבד, כי אין בנו כח ודעת להתפלל עליהם ועלינו, עשה למענך ולא למעננו, ואל תזכר להם ולנו עונותינו. מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. עזרנו כי עליך נשעננו. וזכנו לשוב בתשובה שלמה לפניך באמת עד שיאירו עיני בעל השדה, ותהיה השדה נקראת שדה־צופים ולא תהיה נקראת חס ושלום שדה־בוכים. שתעזר ותושיע ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים, שיהיה כח להבעל השדה להיות צופה ומביט ומסתכל על כל אחד ואחד מישראל הרחוק מן התכלית, להביאו אל התכלית האמתי, שיזכה כל אחד לסתם עיניו ודעתו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שיהיה נכלל תמיד בתכלית הבטול ברצוא ושוב בתוך התכלית האמתי שהוא כלו אחד כלו טוב, באפן שיזכה כל אחד ואחד מישראל לכלל תפלתו באחד. עזרנו טוב לכל, שנזכה לבטל כל גשמיותנו, עד שנזכה לבטל עצמנו לגמרי לכלל באחדותך באמת, שהוא כלו טוב תמיד, עד שתהיה תפלתנו בתכלית השלמות כלולה יחד מתחלתה ועד סופה בתכלית האחדות, ולא נשכח שום אות ודבור של התפלה לעולם. ואפלו כשנעמד בסוף התפלה, נזכר עדין את אות ודבור הראשון של התפלה, ולא נלך ולא נעבר ולא נפסק לעולם מאות ודבור הראשון של התפלה, אפלו כשנבוא לסוף התפלה, ולא נעשה שום פרוד והבדל והרחקה בין דבורי התפלה הקדושה, רק כל התפלה כלה תהיה כלולה ומחברת ומקשרת יחד מראשה לסופה, ומסופה לראשה בתכלית האחדות, בתכלית השלמות, כי כלו אחד כלו טוב. ועל־ידי־זה נזכה לסדר ולומר לפניך בכל יום ויום שירות ותשבחות ותפלות ותחנות ובקשות וודויים ופיוסים הרבה בפה מלא, בכונה גדולה, בתכלית כונת הלב באמת כרצונך הטוב. וכלם יהיו כלולים יחד בשמך המיחד בתכלית האחדות, עד אשר תשמע שועתנו ותאזין תפלותינו ותקשיב תחנותינו, ותמלא כל משאלותינו לטובה ברחמים, שנזכה חיש קל מהרה לשוב בתשובה שלמה לפניך ולהיות כרצונך הטוב באמת. ותשים חלקנו עם הצדיקים והכשרים היושבים לפניך בגן־עדן, ותשעשע עם נפשנו לעולמי עד ולנצח נצחים, ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא. ותעזרנו ותושיענו שנזכה להיות בשמחה תמיד, ותרחם עלינו ברחמיך וחנינותיך, ותזכנו בחסדיך העצומים שנזכה לעמד ולראות את המחול שתעשה לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד יהיה מראה באצבעו ואומר, זה יהוה קוינו לו, כמו שכתוב, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. אשרי המחכה לזה, אשרי תבחר ותקרב שיזכה להציץ מן החרכים שמחת המחול הזה:

מלא רחמים, חפץ להטיב לכל בריותיך. רחם עלינו כל עוד נפשנו בנו, וחיינו וזכנו ועזרנו והושיענו בישועתך האמתיית, כמו שאתה יודע את כל הישועות שאנו צריכין, באפן שנזכה להגיע לכל מה שבקשנו מלפניך חיש קל מהרה, ולא נעול בכסופא קמך. יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגואלי. שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יהוה מלך. ויקים מקרא שכתוב, והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד. ובתורתך כתוב לאמר, שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד: