# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/118/3/

כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת פרק שירה. ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה. ועל־ידי שהרועה יודע הנגון, על־ידי־זה הוא נותן כח בהעשבים להיות גדלים ביותר. גם הנגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהוא תמיד בין הבהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה גם־כן לבחינת רוח הבהמית, ועל־ידי הנגון הוא נצול מזה, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על־ידי הנגון הנ"ל. וכל המזון נמשך על־ידי זה הנגון, וכל גדולי הארץ הם בחינת המדות והמשקולות של הנגון. וזה הנגון הוא שיך למלך והשרים. ויש נגון של ארץ־ישראל, שזה בחינת "קחו מזמרת הארץ" וכו' עין פנים.