# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/204/68/

יש צדיקים שעבדו את ה' וטרחו ביגיעות גדולות, עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה עליונה כל אחד כפי מעלתו. אבל הצדיק האמתי המפלג במעלה עליונה ונוראה מאד מאד הוא אינו עומד על מדרגה אחת בשום פעם, רק תכף כשזוכה לאיזה מדרגה גבה ונפלאה ולהשגה עליונה גבוהה ונוראה מאד שאז יש לו ניחא קצת והוא קצת בשמחה, אבל תכף אחר כך הוא משתוקק ומתגעגע ונכסף לה' יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודת ה', והוא שפל בעיני עצמו באמת, ויש לו רחמנות גדול על עצמו כאלו לא הריח עדין מעולם שום ריח מעבודת ה', והוא טורח ומתיגע בכל עת ובכל שעה ומקבל על עצמו יסורים קשים ומרים עד אין שעור, ומרבה בתפלות ותחנונים וגעגועים וכסופין גדולים מאד וכו', עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה. וכן בכל פעם ובכל שעה הוא מתחיל מחדש, ושוכח כל העבר כאלו לא התחיל עדין כלל, רק כמי שמתחיל לילך ולכנס בקדשת ישראל, ולבו נשבר בקרבו ויש לו רחמנות על עצמו באמת ובתמימות ובהכנעה גדולה כאלו לא התחיל עדין כלל.

ובאמת אף־על־פי שבודאי הידיעה של הצדיק והשגתו הנוראה שמשיג בכל פעם הוא חדוש גדול נפלא ונורא מאד, אבל האינו יודע שלו הוא חדוש גדול ביותר, הינו מה שבכל פעם הוא מסלק ושוכח לגמרי כל חכמתו והשגתו הנפלאה ועושה עצמו באמת כאינו יודע עד שעל־ידי־זה בעצמו זוכה לבא בכל פעם למדרגות גבוהות ועליונות עוד יותר כנ"ל, זה הבחינת אינו יודע שלו, הוא חדוש נפלא ונורא ביותר. ואי אפשר לבאר בזה, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה (שם סימן לג).