# צה

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/204/95/

יש שני צפרים אחד זכר ואחד נקבה והם רק זוג אחד בעולם, והשני צפרים הנ"ל נתעו ונתרחקו זה מזה עד שאין יכולים למצא אחד את חברו, וכשמגיע הלילה אזי מיללין בקול יללה גדולה מאד, כי כל אחד מילל על זוגו. והשני צפרים אלו מרמזים למה שמרמזים (כמובן קצת ליודעים, וכמו שכתוב 'כצפור נודדת מן קנה' וכו', וכתיב 'שאג ישאג על נוהו', ובה כתיב 'מאנה להנחם על בניה כי איננו' דיקא כמו שדרשו רבותינו ז"ל).

ויש צדיק אחד שיש לו צואר יפה ונפלא מאד וקול נפלא מאד, וכל מיני קולות שבעולם שהם קול בלא דבור, כלם הוא יכול להוציאם בקולו, הינו כי הוא יכול לכון לעשות בקולו כמו כל מיני הקולות שיש בעולם של כל מיני חיות ועופות ושל כל מיני כלי שיר וכיוצא בזה, וגם הוא יכול להשליך קולות, הינו שבמקום שהוא מוציא הקול לא יהיה נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול, ועל־ידי־זה הוא יכול להמשיך השתי צפרים הנ"ל וליחדם זה עם זה כמבאר בפנים. אך מחמת שיש הבלי עולם, וזה הצדיק הנ"ל אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח ונשימה (שקורין: דוך). בהבלי העולם, ועל כן הוא דיקא נראה בעיני העולם כמו שצוארו עקם, כי הוא באמת מעקם צוארו לגמרי מהבלי עולם ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם, אבל באמת אין צוארו עקם כלל רק אדרבא כנ"ל (שם).