# א

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/376/1/

עקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע, ועל־כן כשהאויר נח וזך וצלול אזי נשמע הדבור למרחוק, אבל כשיש רוח סערה אזי אי־אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, ומכל שכן הדבור בעצמו. כמו כן כשיש אהבה בין בני אדם שזה בחינת אויר הנח שרוחם נחה זה מזה, על־ידי זה נשמעים הדבורים למרחוק בפרט ובכלל, הינו שדבורים הטובים של כל אחד נשמעים אצל חברו וזה בפרט, וכן בכלל העולם נשמעים ונתקבלים הדבורים הקדושים והאמתיים של הצדיק האמת גם למרחוק מאד בבחינת ושמעו הולך בכל המדינות, עד שבאים גם רחוקים ומתקרבים אליו יתברך, שזה בחינת גרים ובעלי תשובה. אבל כשיש שנאה חס־ ושלום בין בני אדם, זו השנאה הוא בחינת רוח סערה רוח רעה שמפריד ביניהם, ועל־ידי הרוח רעה הזה נתבלבלו האוירים עד שעל־ידי זה אין הדבורים נשמעין גם במקומם ובסמוך להם ומכל שכן למרחוק. ועקר התקון שיהיה נעשה בחינת אויר הנח והזך, הוא על־ידי צדקה לצדיקי אמת ולעניים הגונים.