# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/439/8/

זה הצדיק שהוא בחינת הבעל תפלה שעוסק לקרב בני אדם לעבודת ה', הוא מתנהג בזה בחכמה גדולה, ומשנה ומחליף עצמו אצל כל אחד ואחד בשנוי אחר. אצל זה נדמה כעני, ואצל זה נדמה כסוחר, וכן כל כיוצא בזה. וכן כשהוא רואה כשהוא מדבר עם אחד ואינו יכול לפעל אצלו כונתו הטובה, דהינו להתקרב להשם יתברך, שבאמת רק כל זה עקר כונתו כשהוא מדבר עם בני אדם, אך אף על פי כן כשהוא מבין שאינו יכול לפעל אצלם כונתם הטובה, אזי הוא מעקם דעתם ומסבב עמהם בדבורים אחרים, עד שאינם מבינים כלל שזה כונת דבריו לעורר אותם ולקרבם להשם יתברך. וכל כך מכרח הצדיק לעשות תוכחה1ת בחכמה ובתחבולות גדולות, בכדי להעלים עצמו בתחלת דבריו שלא יכירו אותו שזה הוא, כי אז אפשר שלא יכנסו דבריו כלל באזני השומע, ולא יאבה לדבר עמו ולשמע דבריו כלל, מחמת גדל תקף התגברות הארס הרע המשרש בלב כמה בני־אדם, עד שעל־ידי זה תכף כשמתחילין לדבר עמם ולקרבם אל הטוב, אזי מתעורר הרע חס־ושלום לעמת זה, עד שעל־ידי זה לא די שאינם שומעים לדבריו הנעימים, אף גם לפעמים מתעוררים כנגדו בשנאה ובמלחמה גדולה, וכמובן גם בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ובשביל זה מכרח הצדיק לשנות עצמו ולהעלים כונתו הטובה בכל פעם כנ"ל.