# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/474/17/

מה שהעולם רחוקים כל־כך מהשם יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת וכמבאר לעיל. כי באמת כשהיכלי התמורות מתגברין, אזי לא די שממירין ומחליפין רע בטוב וטוב ברע וכו' בכלל העולם, וגורמין שכל הממשלה והגדלה הוא רק לבן השפחה, ובפנימיות מחשבתו של בן השפחה בעצמו התגברו גם־כן היכלי התמורות כל־כך, עד שהפכו את דעתו ולבבו כל־כך לגרם רעות גדולות לאביו האמתי בעצמו ולגרש את בן־המלך לגמרי. אף גם בפנימיות מחשבת בן־המלך האמתי בעצמו התגברו גםשכן ההיכלי התמורות והמירו והחליפו את דעתו להפך מן האמת, עד שנפל בדעתו כל־כך על־ידי שחרה לו על מה שנתגרש, עד שלקח עצמו אל השכרות והלך בשרירות לבו. ועל־כן באמת אחר־כך, אפלו הבן־שפחה בעצמו, כשבא קצת לכלל ישוב הדעת, הבין בעצמו שחטא חטאה גדולה במה שגרש את בן־המלך, כי ממה נפשך וכו'; ומכל־שכן הבן־מלך, כשנתישב דעתו אזי הבין האמת, שאדרבא אם השם יתברך יכול לעשות כזאת וכו', אםשכן היתכן מה שעשיתי וכו' ונתחרט מאד, ועל־ידי החרטות האלו חזר העולם לתקונו, וכמבאר בפנים. הרי ראינו כי הכל תלוי רק בישוב הדעת באמת הנ"ל (סיפומע"ש מבן המלך ובן השפחה שנתחלפו).