# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/515/25/

כשמגיע היום להיות ננער ונפסק (שאז הוא זמן תפלת מנחה וערבית), אז צריך האדם להתעורר בהתעוררות גדול, ולהזכיר את עצמו איך שהלב של העולם והמעין (שעל ידם עקר קיום העולם), מתחילין לטל רשות זה מזה (שקורין: גיזעגענען זיך), ואומרים חדות ושירים נפלאים זה לזה באהבה רבה והשתוקקות גדול מאד. בכן צריך גם הוא להשתתף עצמו עמהם, ולהתעורר אז בהשתוקקות וכסופין גדולים אל השם יתברך ולהתפלל בדבקות גדול. כי הבריאה של כלל זה היום כבר נגמר ונפסק, ומי יודע מה יולד יום וכמובן בפנים. וכן אחר־כך צריך להכין עצמו לקבל קדשת הבריאה החדשה של יום הבא, ולהזכיר את עצמו היטב, שבכל יום ויום כשהוא הולך ממקום שבא משם, אז הוא הולך בחדות ושירים נפלאים מאד שיש בהם כל החכמות. ויש שנויים בין הימים, כי כל יום משנה מחברו, בפרט הימים המקדשים שהם שבת וראש חדש ויום טוב. בכן צריך האדם לשתף עצמו גם כן לזה, ולהתפלל בכל יום ולומר לפניו יתברך שירים ותשבחות וכו' בחשק חדש והתלהבות דקדשה מאד, ובמחין חדשים לגמרי, ולקשר עצמו ולהמשיך על עצמו זכות וכח האיש חסד האמת הגדול במעלה מאד, בפרט זכות וכח העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת, ולהביאם להאיש חסד האמת, שעל־ידי זה עקר התהוות הזמן והחדות והשירים והחכמות הנ"ל. וכן עקר קיום וחיות המעין והלב וכל העולם כלו כמבאר בפנים (שם סימן יג מעשה של יום השלישי מהשבעה בעטלירס).