# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/709/38/

ידוע שכל עבודת ישראל הוא להוציא הקדשה מגלותה, מבין הקלפות והסטרא־אחרא. ולפעמים נתעורר האדם מאד בהתעוררות גדול לאיזה עבודה ודבר שבקדשה, ואז יכול לעשות דבר מבהל ומה שנראה באמת לשגעון, ואין שום שכל אדם שיסכים לזה איך שיוכל להשיג דבר זה; אך אף על פי כן, מחמת התעוררות אמתי שלו השם מצליח בידו, וזוכה לעבר על כל הגדרים והמניעות ולשבר את כלם, עד שזוכה לגמר הדבר ולהוציא הקדשה מביניהם בשלמות. ובאמת הוא למעלה מדרך הטבע ושכל אנושי לגמרי. אך כל זה הוא בחינת רצוא, בחינת עיל; ועקר הנסיון הוא אחר־כך כשהוא בבחינת ושוב, כשחוזר ושב לדעתו ולישותו, ואז חוזרת הסטרא־אחרא ורודפת אחריו, והוא מכרח להתחבא מלפניה בכמה וכמה מיני תחבולות, וכמה וכמה מיני מימות חולפין ועוברין עליו וכמה וכמה נסיונות וכו' וכו', ומי שזוכה להתחזק גם אז ולעבר על הכל בשלום – אשרי לו (מובן שם בהסיפורי מעשיות, בהמעשה מהבערגיר ועני).