# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/827/15/

האדם הזוכה להיות רגיל להתבודד באמת ולפרש שיחתו לפני השם יתברך כראוי, בפרט אם זוכה להתבודד בשדות וביערים, אזי הוא מרגיש בכל פסיעה ופסיעה שפוסע שם טעם גן־עדן (ועין במאמר 'ראיתי מנורת זהב', לקוטי א, סימן ח, ותבין קצת רמז וסעד לזה). גם אחר־כך כשחוזר משם, אז כל העולם חדש בעיניו, ונדמה לו כאלו הוא עולם אחר חדש לגמרי, ואין העולם נראה בעיניו כלל כאשר מקדם (שם).