# א

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/832/1/

כל העולם נזון משפע של ארץ־ישראל, וארץ־ישראל בעצמה מקבלת השפע מן האמת שהוא מדת יעקב, בחינת תפארת, כלליות הגונין, בחינת תפלין שנקראים חיים כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל־כן נקראת ארץ החיים, ועל־כן כתיב בה: "תמיד עיני ה' אלקיך בה", כי "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני". אך ארץ־ ישראל שהוא מדת אמת, על־כן תמיד עיני ה' בה, ומחמת שעקר העשירות בא מאמת, על־כן כתיב בה: "אשר לא במסכנת תאכל בה לחם", וגם היא בבחינת שבירת תאות אכילה (עין פנים). וכשפוגמין באמת, בכלליות הגונין, על־ידי־זה באים לעניות ולהצטרך לבריות, שהוא בחינת בושה, שהוא גם־כן כלליות הגונין, בבחינת "כיון שנצרך אדם לבריות, משתנה פניו לכמה גונין" [אמר המעתיק: מזה תבין מה שבעונותינו הרבים עכשו שנפגם בחינת השפע של ארץ־ישראל, על־כן רב אנשי ארץ־ישראל, עקר פרנסתם משל אחרים והם בבחינת נצרכים לבריות. השם יתברך ירחם וישיב אותנו לארצנו ותחזר השפע קדש של ארץ־ישראל למקומה בשלמות] (ליקוטי מוהר"ן מז).