# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/896/4/

עקר כל הנפילות הם על־ידי חכמות. כי כשאדם הולך אחר חכמתו יוכל לבוא לידי רעות גדולות, כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה ומחכמה לחכמה, עד שנלכד ונתעה בחכמת עצמו, עד שנעשה כמשגע ממש רחמנא לצלן, ויוכל לבוא על־ידי זה לכפירות גמורות רחמנא לצלן לכפר במלך ובשריו, הינו לכפר במלכו של עולם ובכל הצדיקי אמת, וכל העולם נעשה אצלו כלא, ומתלוצץ מכל העולם כאלו כל העולם בטעות חס־ושלום, ונעשה על־ידי זה ירוד ושפול ובזוי מאד ברוחניות ובגשמיות, מלבד מה שהוא תמיד מלא יסורים וחסרונות רבים מאד, וכל מה שמתנהג עמו הכל כנגד רצונו, והוא מלא כעס ומכאובים תמיד גם בשעת הצלחתו הגדולה, ומכל שכן אחר כך כשיורד ממעלתו, ובאים עליו ענשים קשים ומרים רחמנא לצלן שלא כדרך הטבע כלל, והוא עדין עומד במרדו ותועה בחכמתו ומכניס הכל בתוך דרך הטבע, אף על פי שהכל מבינים אז על דבריו שהם דברי משגע ממש וכמובן בפנים, אף על פי כן רשעת חכמתו הטעתו כל כך עד שהוא חזק בדעתו הרעה גם אז, ועל־ידי זה ממילא גם אלו היסורים והענשים בעצמם מענים ומסגפים אותו ומעגמים נפשו ביותר, כי מאחר שאין לו אמונה ותולה הכל בדרך הטבע, אם־כן אין לו במה להתנחם כלל על צערו ויסוריו הקשים רחמנא לצלן. אבל מי שזוכה לילך בדרכי התמימות באמת הוא חי חיים אמתיים חיים טובים באמת, ואיך שמתנהג עמו הכל טוב וישר לפניו והוא מלא שמחה תמיד, ואפלו אם אין לו רק לחם צר ומים לחץ הוא מתענג מזה מאד, ומרגיש בהלחם ומים באמת כל הטעמים של כל המאכלים ומשקאות שבעולם. וכן בענין המלבושים אפלו אם אין לו רק איזה מלבוש פחות מאד, הוא מתענג ממנו מאד כאלו היו לו כל המלבושים טובים שבעולם, ואינו חסר לו לעולם שום דבר, ואינו מתקנא בשום אדם, רק הוא שמח בחלקו באמת ברוחניות ובגשמיות, ואינו מסתכל על מעשה חברו כלל, ואינו מתפעל גם מהליצנות של ליצני הדור, ואפלו כשהם מתלוצצים ממנו הוא משיב להם בתמימות ובאמת, ומדבר עם כל אדם בתמימות גדול בלי שום ערממיות כלל, ועל־ידי זה בעצמו יוכל לזכות אחר כך לעלות למעלה עליונה מאד ברוחניות ובגשמיות, ולהיות מושל ומנהיג ושופט צדק. גם יוכל לזכות אחר כך להיות חכם מחכם בכל החכמות, במעלה עליונה מאד ברוחניות ובגשמיות, אך גם אז אינו עוזב דרכי התמימות שלו, ועל־ידי זה הוא חשוב יותר אצל המלך מלכו של עולם, עד שהוא מעלהו למעלה עליונה עוד ביותר (עין לקוטי תנינא סימן ה במאמר תקעו אמונה, מה שזוכין על־ידי תמימות). וסוף כל סוף תכלית התקון האחרון של אלו החכמים שנתעו אחר חכמתם, אחר שיעבר עליהם ענשים ויסורים קשים מאד מאד רחמנא לצלן בעולם הזה ובעולם הבא, ואחרית תקונם יהיה רק על־ידי אלו הצדיקים והכשרים התמימי דרך, שזכו לילך באמת כל ימי חייהם רק בדרכי התמימות והפשיטות כראוי באמת (סיפורי מעשיות סימן ט, מעשה מהחכם והתם, עיין פנים שם).