# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/896/8/

החכם התגאה בחכמתו ועשירותו וגדלתו כל־כך, עד שכל העולם היה בעיניו כלא, והיה לו יסורים גדולים בדרך, כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר וכמבאר בפנים, ולסוף אחר־כך כששלח המלך אחריו התחכם החכם בחכמתו, מה זה שמלך כזה ישלח אחר שפל ונבזה כמוני וכו', עד שבא מתוך כך לידי כפירה גמורה שכפר לגמרי בהמלך, והוכיח שכל ההתנהגות על־ידי שבעים שרי המדינה. ובתחלה היה כל הוכחותיו כי מי ראה את המלך וכו', ולבסוף כשאמר לו התם המיניסטור הלא אני בעצמי ראיתי את המלך, הכחיש אותו גם־כן ואמר לו מנין אתה יודע שזה מלך וכו'. ראה והבן עמקות רשעת האפיקורסות שלו, ובפרט בהבעל שם טוב שהוא בחינת הצדיק האמת כפר ביותר כמבאר שם, וכל זה מחמת שטות חכמתו הרעה והמשבשת, ההופכת ארחות ישר מהפך אל הפך מן האמת לגמרי ממש, כי דרכי השכל דקדשה שהם בחינת תמימות, הם בהפך מכל זה. כי צריכין להאמין באמת בהחכמים והצדיקים אמתיים, וכל שכן במלכו של עולם בעצמו. ובאמת אמונת חכמים ואמונת השם יתברך הכל אחד, כמבאר במקום אחר. ושניהם תלויים זה בזה, וגם צריכין להאמין שאף על פי שהשם יתברך גדול מאד למעלה מכל הרוחניות, ומרמם על כל ברכה ותהלה ולית מחשבא תפיסא ביה כלל, אף על פי כן הוא חפץ בעבודתינו דיקא, כמו שנאמר ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חמר, והוא שולח אחרינו וקורא אותנו בכל עת, ומרמז לנו רמזים קדושים להתקרב אליו יתברך, ואף על פי שצריך האדם בודאי להיות שפל בעיני עצמו באמת, אף על פי כן צריכין להאמין שהשם יתברך מקבל שעשועים גדולים מעבודתינו, וצריכין לקים אל תהי בז לכל אדם, ולידע ולהאמין שיש בכל־אחד מישראל נקדה טובה ויקרה מאד מה שאין בחברו, וצריכין לקבל הארת הנקדה הזאת ממנו וכמבאר במקום אחר. ומי שהולך בדרך זה, בודאי כל אחד מישראל חשוב ויקר בעיניו מאד, וכשפוגע אפלו בהפחות שבישראל, בודאי יש לו מה לדבר עמו ולקבל ממנו או להאיר בו, ואפלו כשפוגע עם העובדי כוכבים ומזלות יוכל לקבל ממנו, כמבאר במאמר מי האיש החפץ חיים סימן לג, וכל זה זוכין על־ידי דרכי התמימות דיקא (שם).