# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/896/9/

התם הוא יודע את ערכו השפל, על־כן הוא עוסק במלאכתו מלאכת הקדש ועבודת ה' בתמידות [בתמימות], עד שאין לו פנאי אפלו לקבע עצמו לסעדה וכיוצא בזה משאר צרכי העולם, רק בתוך שעוסק במלאכתו הוא חוטף ואוכל סעדתו גם־כן בדרך עראי וכו'. ואף על פי כן אם רואה שאין עולה האמנות בידו בשלמות, והוא רק בבחינת מנעל של ג' קצוות, ומחמת זה אינו מצפה גם כן לתשלום גמול גדול על עבודתו, מחמת שיודע בעצמו שאינו בשלמות, אך אף על פי כן הוא מתענג מאד מעבודתו, ומרגיש בו נעימות ומתיקות נפלא מאד, ואינו מסתכל כלל על מה שעבודת חברו הוא בשלמות יותר מעבודתו, מאחר שחברו הוא בעל שכל גדול ובעל השגה, ומסתמא יקבל גם־כן תשלום גמול יותר על עבודתו (מה שיש רבים שנחלש דעתם ונפלו מעבודתם, על־ ידי דברים כאלו שהתקנאו בחבריהם, שראו שמעשיהם ועבודתם עולה בידם בשלמות יותר וכו'). אבל התם הינו העובד ה' בתמימות באמת, הוא אינו מסתכל על זה כלל, כי מה לו אצל חברו, זה מעשה חברו וזה מעשה שלו, והוא שמח בחלקו ומתענג מאד מעבודתו עבודת ה' מה שיש לו רוח מיד ליד, ואחר כל העבודות והיגיעות שלו בתמידות, אם זוכה רק שהשם יתברך יקבל ממנו איזה נחת כל שהוא מאיזה תנועה בעלמא שעושה לשם שמים באמת ובתמימות, בודאי זה יקר מאד מכל הון, וכדאי להתיגע על זה כל ימי חייו, ובודאי גם שכרו לא יקפח, ויפה קורת רוח אחת בעולם הבא וכו' (שם במעשה הנ"ל מובן).