# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/991/3/

בשעה שהאדם בבחינת שנה עדין, ולא נשמע לאזניו עדין דברי החכם האמת העוסק לעורר בני־אדם משנתם, כי זכאה מאן דמלל על אדנא דשמע - אז האדם הוא בבחינת אלם שאינו יכול לדבר. כי סתם חרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר, דהינו מחמת שאינו שומע אינו יכול לדבר. ואחר־כך כשמעוררו החכם ושומע דבריו, אז נפתח לו הדבור, בבחינת 'להתיר פה אלמים'. ומחמת שהיה הדבור מצמצם כל־כך זמן רב שהיו חרשים ואלמים, ועל־כן עכשו כשיוצא הדבור, הוא יוצא בכח גדול, וזה הכח בא לכלי ההולדה, דהינו בטחני הדור, שהם בחינת כלי ההולדה, הם מקבלין זה הכח של הדבור, ועל־ידי־זה נעשה פקידת עקרות (שם סי' ס).