# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/lykvty-atzvt-mhdvrh-btra/991/5/

עכשו הדבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדבור. אבל לעתיד יקראו כלם להשם יתברך עם הדבור, ועל־כן אז יהיה הדבור בשלמות, בבחינת: "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" - שפה ברורה דיקא, כי מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדבור, על־כן אז יהיה להדבור שלמות. וכל זה יהיה לעתיד על־ידי גדל התגלות האמת שיהיה אז, שעל־ידי־זה יראו הכל גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים, וכן להפך מפלת הרשעים, ועל־ידי־זה ישובו כלם להשם יתברך ויקראו כלם בשם השם, ועל־ידי־זה יהיה הדבור בשלמות. ועל־כן מי שזוכה לאמת בעולם הזה, דהינו שנשמר בדעתו שלא יהיה נצרך לבריות בשום דבר, לא בשביל פרנסה וכבוד וכיוצא, רק מכון לבו באמת רק בשביל השם יתברך לבד (עיין תפלה אות סא), על־ידי־ זה ממשיכין שלמות אותיות הדבור שיהיה לעתיד גם עכשו בתוך העולם הזה. ועל־ ידי החשק והכסופין שחושק לעשות מצות או שאר דברים שבקדשה, על־ידי־זה ממשיכין נקדות אל האותיות, שעל־ידי־זה מוציאין הדבור בשלמות ועל־ידי־זה בעצמו זוכה לשבר כל המניעות ולהוציא מכח אל הפעל ממש כל הדברים שבקדשה שחושק לעשותם (שם סו).