# א

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/1/

לקוטי א' סימן מ"ג וזה לשונו:

דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים נאוף בהשומע. [כי הזווגים נמשכים מהדעת, כמו שכתוב (בראשית ד) "והאדם ידע את חוה אשתו", וכתיב (במדבר לא) "כל אשה ידעת איש", אך יש שני מיני זווגים, הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה. וזווגים של עברה נמשכים מדעת דקלפה. והדבור הוא התגלות הדעת, כי אין יודעים מה שבדעת אלא על ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים יט) "ולילה ללילה יחוה דעת", 'יחוה' מלשון דבור, שהדבור מדבר מה שבדעת]. וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים, מוליד אוירים ארסיים של נאוף. והשומע ממנו הדבורים ונושם נשימות, מכניס בגופו אלו האוירים.

[ולפיכך בבלעם שהוא בחינות דעת דקלפה כמו שדרשו חכמינו ז"ל על פסוק "ולא קם כמשה" וכו' (דברים לד), 'בישראל לא קם, אבל באמות קם, ומנו?, בלעם'. כי משה הוא דעת, ולזה נקרא דורו 'דור דעה' (ויק"ר ט). ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין, אמרו להם 'אין כחו אלא בפה', כי הפה הוא התגלות הדעת. אמר מואב: 'אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה' (כמובא בפירש"י בפ' בלק), כי הוא גם כן דעת דקלפה, כמו שכתוב (קהלת ז) "את זה לעמת זה עשה אלקים". וזה שאמר (במדבר כד) "וידע דעת עליון". וכו'. נמצא שבלעם הוא דעת דקלפה, ועל ידי דבוריו הוליד אוירים ארסיים של נאוף. לזה כשבאו ממלחמת מדין, נאמר (במדבר לא) "ויקצף משה על פקודי החיל, ויאמר החייתם כל נקבה, הן הנה היו בדבר בלעם", 'בדבר' דיקא, כי על ידי דבריו שהוא התגלות הדעת שלו, הוליד נאוף במדין. ולפיכך כשבאו ממלחמות מדין כתיב (שם) "ויקרבו אל משה ראשי הפקדים וכו', ויאמרו: ונקרב את קרבן ה' וכו' לכפר על נפשתינו לפני ה'", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת סד) 'שכך אמרו: אף על פי שמידי עברה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו'].