# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/17/

לקוטי הלכות ארח חיים [ברכת השחר ה, עב עג]

וזה בחינת מעשה בלק ובלעם: כי בלק ובלעם הם בחינת חיות רעות הנ"ל ומצח הנחש הנ"ל, שרוצים להתגבר בכל פעם כנגד ישראל עם קדוש, על שהם חזקים באמונת הרצון. ויניקתם הוא; מזקני הדור שאין בהם שלמות – שעל ידי אלו הזקנים שאין בהם שלמות באו כל הקלקולים וכל הפגמים שפגמו ישראל בשמו יתברך על ידי העשר נסיונות שנסו אותו במדבר, (וכמובא לעיל קצת מזה).

כי בלק הוא בחינת החיות רעות הדורסים וטורפים וכו' – שהם חכמי הטבע, ובלעם הוא בחינת שרש חכמת הטבע, בחינת מצח הנחש בעצמו; (כי מבאר שם בסוף התורה הנ"ל שמצח הנחש הוא בחינת רשע ירא וכו'. ואמר אז בלשון אשכנז בזה הלשון: אזוי וויא אה פרומיר רשע).

ומי שמסתכל על ההולכים בדרכי המחקרים בזמנים הללו – שרבם ככלם הם פורקי על התורה והמצוות כמפרסם. אבל גם בהם יש למראה עינים כמו שני מינים, כי יש הרבה אפיקורסים שהולכים בדרך זה – והכל רואים שהם פורקי על והולכים עם הזונות ונשים נכריות לטיל וכו', ובבתי תאטריאות וקרקסיאות שלהם, ומחללים שבת ויום טוב וכו'; ואף על פי כן כל דבריהם הם רק שאומרים שרוצים להדריך את ישראל בדרך האמת, ודבור 'אמת' אינו זז מפיהם, וה'אמת' שלהם רב מאד מאד – שאומרים בכל פעם 'שחפצים רק באמת', כידוע לכל המביט קצת בספריהם ובקרחיהם הרעים שהם מפיצים עתה בישראל. שומר עמו ישראל לעד, ישמרנו ואת זרענו מהם.

אבל אם לא היה אלא אלו לבד, היה אפשר אף על פי כן לשבר שניהם להראות לכל; שקרותם ופחזותם. אבל גם נמצאים מעט ביניהם שהם בבחינת מצח הנחש – שרש חכמת הטבע, שהם פקחים להרע יותר, שמראים עצמם ככשרים – וכאלו אינם חפצים בתועבות הרעות של תלמידיהם, אף על פי שבאמת הכל בא על ידי למודיהם הרעים. והם מכניסים חקירות וסברות רעות של חכמת הטבע – הפך דרכי התורה האמתיים, ומראים עצמם כמדברים בתמימות וביראה בשביל האמת. וכל דבריהם בוטים כמדקרות חרב, כי מגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ומהפכים דברי אלקים חיים לסברות בדיות ומזיפות שלהם וכו' – כידוע כל זה לבקיאים בהם קצת. ואלו הכופרים הם בחינת מצח הנחש וכנ"ל. ובאמת הם גם הם כבר טמאו את עצמן בכל התועבות רעות: בזנות וכו', כי רבם היו בחורים עד שלשים וארבעים שנה – ועשו מה שעשו, רק שהם צבועים – והסתירו תועבות שלהם.

וזה בחינת בלק ובלעם. כי בלק, דרשו רבותינו ז"ל (זהר בלק קצט: ובפסיקתא זוטרתא פ' בלק) שבא לקק דמן של ישראל, זה בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים – שבאים לדרס ולטרף ולשפך דם, שזהו בחינת המסיתים והמדיחים הנ"ל שהולכים בדרכי תועבותיהם בנאוף וכל התאוות רעות ואף על פי כן אומרים דבריהם וחכמותיהם הרעים ומוכיחים לילך בדרכיהם וכו'.

וזה ידוע, שכל התאוות – בפרט תאוה הכללית – בא על ידי עכירת הדמים, ועל כן הם בבחינת 'בלק' שבא לקק דמם של ישראל – להשחית דמיהם ח"ו על ידי רבוי תועבותיהם, ומלבישין עצמן בחכמות של הבל: ללמד בדרכיהם וכו'; וכאשר הוכיח סופם על תחלתם – שהפקיר בנותיו לזנות בשביל להטעות את ישראל, הינו כנ"ל.

כי בלק היה מלך, וכל המלכים דסטרא אחרא הם בחינת חיות רעות – כמבאר בדניאל וזכריה וכו', נמצא שבלק הוא בחינת החיות רעות, שהם חכמי הטבע הדורסים וטורפים רבים מבני עמנו.

אבל כל כח בלק הוא מבלעם הרשע, שהוא בחינת שרש חכמת הטבע, בחינת מצח הנחש הנ"ל – שהוא בחינת רשע ירא (אה פרומיר רשע הנ"ל); שהראה את עצמו כצדיק וכפרוש ולא רדף אחר הזנות, ובאמת היה מאוס בתועבותיו יותר מכלם, כי בצנעה עשה מעשה אישות עם אתונו – כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קה) על פסוק "ההסכן הסכנתי" (במדבר כב).

וכן נמצאים גם עתה רשעים כאלה בראשי הכתות שלהם, וברבם נודע אחר כך לכל דרכיהם ומעשיהם הרעים, וכנכר מתוך ספריהם ודעותיהם הרעות – שהם חותרים לסתר ח"ו כל דרכי התורה והאמונה הקדושה וכו'; וכל זה הוא בחינת בלעם – שהוא בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, שאינו מראה ומגלה רשעותיו לחוץ, רק הוא מסית ומפתה ומדיח בסברותיו הרעים כאלו כונתו אל האמת.

והוא קלפה חזקה כל כך, עד שקשה מאד מאד לסתר דעותיו וסברותיו המזיפות, כי כל מה שמגלין נפלאות ונוראות בתורה בחכמות אמתיות ובשכליות דקים ונפלאים, בחריפות ובקיאות, והתגלות נסתרות נשגבות שאי אפשר בשום שכל אנושי להשיגם – כי אם על ידי שפע אלקי וכו', על כלם הוא חותר לסתר ולכפר – בכל בדרכי סברותיו המזיפות וכו'. ועל כן נקרא 'בלעם', שרוצה לבלע ולהעלים ולהסתיר הכל.

וזה שאיתא בדבריו ז"ל: שבלעם הוא בקלפה כנגד כל התורה שנתנה על ידי משה רבנו, כי הב' כנגד הב' ד'בראשית' – שהיא התחלת התורה, והל' כנגד סוף התורה שמסימת בל', והע' כנגד ע' פנים של תורה, והמ' כנגד מ' יום שנתנה בהם התורה, כמו שכתוב בהתורה 'בקרוב עלי מרעים' (בסימן לו חלק א) וכו',

הינו שהיא קלפה טמאה כל כך שרוצה להסתיר ולהעלים נפלאות נוראות ונשגבות כאלה שמבארים באתגליא ובאתכסיא בכל התורה כלה מן ב' ד'בראשית' עד ל' של 'לעיני כל ישראל', אשר כל רואה ישתומם ויעמד מרעיד.

כי הכל רואים ומבינים – כל מי שיש לו מח בקדקדו – שאי אפשר לגלות תורה קדושה ונוראה כזאת כי אם מן השמים על ידי נבואת פנים בפנים, שהוא משה רבנו, ובפרט כל הסודות העצומות והנשגבות שכבר התחילו לגלות התנאים והצדיקים הקדמונים – אשר תסמר שערות האדם, ורואים עין בעין כי רוח ה' דבר בם, כי אי אפשר לגלות כזאת בשכל אנושי בשום אפן.

וכל הע' פנים שהתחילו לגלות מעט דמעט מהם, וכל מה שיגע משה רבנו במ' ימים שלש פעמים – 'לחם לא אכל ומים לא שתה', שלא נשמע מעולם שיהיה נמצא איש כזה בקדשה כזאת שלא יאכל ולא ישתה ארבעים ימים רצופים, וכל הנוראות העצומות אלה והאותות והמופתים, וכל המורא הגדול אשר עשה משה וכו', הכל כאשר לכל הם רוצים להסתיר ולהעלים – ולומר 'שהכל מרמז על דברי חכמות היונים: אריסטו וחביריו ימח שמם' וכו'. וכל זה הוא בחינת בלעם שהוא כנגד התורה בכל בחינותיה כנ"ל, כי הוא בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע וכו', וכנ"ל.

{עד שזה סמוך, גלו נבלותם לעין כל, ומדפיסים בקרחיהם הרעים שכופרים לגמרי בכל דברי הזהר הקדוש ובכל דרכי הקבלה, ומחציפים פניהם ואומרים שכל ספר הזהר הקדוש והתקונים לא יצא מפי רבי שמעון בר יוחאי וחביריו, והדפיס איזה קרח א.נ. וכו'; אשר כל בר דעת מבין שדברי הזוהר הקדוש והתקונים אי אפשר לגלות כי אם על פי רוח הקדש גבוה ונורא מאד שהופיע על צדיק קדוש כמותו – שהוא רבי שמעון בר יוחאי ובנו שישבו שלש עשרה שנים במערה וכו', וכן כתבי האריז"ל, כמו שאיתא בהקדמת ה'עץ חיים' שכל מי שיסתכל בו באמת יעיד שאי אפשר בשכל אנושי לגלות חדושים והתגלות כאלה וכו', והם רוצים לעקר ולסתר ח"ו בנינים נשגבים כאלה, לא תהא כזאת בישראל}.

ועל כן כשראה בלק שישראל מתגברים שלא כדרך הטבע – עד שלא היה לו כח בעצמו לנצחם, על כן שלח אחרי בלעם - שהוא מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, אולי בכחו יוכל לנצחם ח"ו. [וזה שכתוב בספרי קדש (השמטות הזהר סי' יא דף שד. ובז"ח בלק סו.) שעבדא דבלק היה בעבדא – על ידי איזה גוף טמא וכו', ומעשה בלעם היה רק בפיו].

כי בלק הוא בחינת חיות רעות שמתגברים על ידי תאוות הגוף כנ"ל – ועל ידי זה מכניסים דרכי כפירותיהם בעולם, כדי שיוכלו להמשך אחרי תאוותיהם הרעות, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג): 'לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא'.

ובלעם היה טמא יותר ויותר, והתחכם יותר – והחביא והסתיר רשעתו וכנ"ל, וכל כחו היה בפיו, שהיה יודע כשפים ושמות הטמאה הרבה וכו', וכל החכמות של חכמי הטבע של כל המחקרים של עכשיו הכלולים בהם, שבכל זה היו מתגברים לסתר ולהעלים ח"ו כל דרכי התורה מראש ועד סוף - מב' ד'בראשית' עד ל' של 'לעיני כל ישראל'; וכל זה הוא בחינת מצח הנחש כנ"ל. ועל כן באמת היתה אז עת צרה גדולה ליעקב מאד, כמו שכתוב (מיכה ו) 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור וכו''.