# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/19/

בשיחות הר"ן [סי' קב קג]:

גם אמר, שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפלו בעולם הזה, כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם, מכל שכן כשיש להם איזה צרה, אזי אין להם למי לפנות, מאחר שתולין בטבע ח"ו רחמנא לצלן, ואין להם במה להחיות את עצמן כלל.

אבל איש אמונות המאמין בה', חייו טובים מאד, כי אפלו כשעבר עליו ח"ו איזה צרה רחמנא לצלן, אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך, כי בוטח בה' כי הכל לטובה: או שעל ידי יסורין אלו ינכו לו מעוונותיו, או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה, כי כונת השם יתברך היא בודאי לטובה; על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וזה מבאר מאד למי שבקי בהם, כי הם מלאים יסורים תמיד כנראה בחוש, כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם; ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה, והעולם הזה הוא כלו מלא יסורים רחמנא לצלן, על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם, וכל ימיהם כעס ומכאובות, כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו; ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמתי והנצחי – רק על תאוות עולם הזה, על כן בודאי הם מלאים יסורים תמיד כנ"ל, וגם כשבאין עליהם היסורים והיגונות אין להם במה להחיות את עצמן כנ"ל.

אבל איש כשר, מאחר שמאמין בהאמת – ועקר תאותו הוא לעולם הבא, על כן חייו טובים מאד, כי כל מה שעובר עליו, הוא מאמין שהכל לטובה: כדי להזכירו שישוב מעוונותיו, או בשביל כפרה על עוונותיו – כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי, וכיוצא בזה. ואפלו היסורין שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה – כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עברה חס וחלילה, אפלו אם ח"ו עבר עברה ממש רחמנא לצלן, אחר כך כשזוכה להתחרט עליו, אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים – על שבא לידי מכשול או לידי עברה, רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן, אף על פי כן, גם אלו היסורים אינם יסורים כלל, כי זה הצער והיסורים שיש לו על שעבר עברה ח"ו, אלו היסורין הם מוסיפין חיים להאדם, בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י).

ותדע כלל זה, כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו; ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל, כי היסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם כנ"ל.

אבל כל היראות וכל היסורין שיש לאדם מחמת יראת ה' הם מוסיפים ימים וחיים, בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים"; וגם אלו היסורין שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עברה ח"ו – ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה, אלו היסורים הם גם כן בחינת "יראת ה' תוסיף ימים", כי היסורין שלו הם מחמת שמתירא מהשם יתברך: הן מחמת רוממותו יתברך, או מחמת יראת הענש; ואיך שהוא, על כל פנים הוא בכלל יראת ה', כי הכל מיראתו יתברך, ועל כן היא מוספת ימים כנ"ל.

ועין בשל"ה במסכת שבועות (נר מצוה כט), שם מבאר ביותר גדל עצם האסור להסתכל בספרי המחקרים, והביא שם, שמי שמסתכל באלו הספרים אין לו חלק לעולם הבא, והביא שם בשם כמה גדולי הקדמונים שהפליגו בעצם אסור זה שחמור מכל עברות שבתורה, וכן מבאר בכמה ספרים קדושים.

טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר – דהינו להאמין אפלו בשטותים ושקרים, כדי להאמין גם בהאמת, מלהיות חכם – ולכפר בכל ח"ו, דהינו לכפר בשטותים ושקרים, ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת ח"ו; "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום" (עדויות ה).