# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/20/

בשיחות הר"ן [סי' ק"ו]:

אמונה בחינת אור, כמו שכתוב (תהלים צב) "ואמונתך בלילות". ואמונה, שהוא על פי חכמה בחכמות התורה, ומשיג את ה', ועל ידי זה יש לו אמונה, הגם שהוא טוב, עם כל זאת עקר אמונה הוא שיהא מאמין בהשם יתברך בלא אות ומופת וחכמה, וזהו עקר אמונה בשלמות ובחינת אור – כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" כנ"ל.

ויש חכם אפלו בחכמות התורה, ואין לו אמונה בה'. ואלו החכמים שאין להם אמונה נקראים 'בעלי ראתן'. כי חכמה אמתיות, דהינו עם אמונה, נקרא ראיה, כמו שכתוב (קהלת א) "ולבי ראה חכמה" וכו', ולעמת זה החכמים שאין להם אמונה נקראים 'בעלי ראתן', וכמו שפרש רש"י (בכתובות עז) שיש להם שרץ במחם, הינו שיש להם טמאה וכפירה במחם.

וצריכים להתרחק מאנשים אלו שהם בחינת 'בעלי ראתן', וצריכין להתרחק אפלו משכנותם, כי ההבל פיהם מזיק לאדם כשר שיפל לתאות נאוף.

וזווג דקדשה הוא על ידי בחינת דעת, כמו שכתוב (בראשית ד) "וידע אדם", ואלו הבעלי ראתן שדעתם מקלקלת ופגומה ויש להם שרץ במחם, על כן זווגם נאחז בקלפה, ועל כן הם נואפים (כי נאוף תלוי בעינים).

כי חכמת אמת שהוא בחינת ראיה כנ"ל היא בחינת עינים; ועל אלו החכמים נאמר "ברית כרתי לעיני" וכו' (איוב לא), אבל הבעלי ראתן הם נואפים. וזה שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות יב): "ולא תתורו אחרי לבבכם – זהו מינות, ואחרי עיניכם – זהו נאוף", כי זה תלוי בזה כנ"ל. ועל ידי חכמה עם אמונה נצול כנ"ל.