# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/24/

לקוטי עצות חדש [ערך אמונה, כו]:

חכמות חיצוניות של זה העולם שיש בהם מתיקות השכל, אבל הוא שלא להועיל אל התכלית הנצחי, אדרבה מזיקים מאד, הם בבחינת אכילת עץ הדעת ממש שגרם מיתה לכל העולם.

כי חכמה דקדשה הוא עקר החיות, בחינת "והחכמה תחיה" וכו' (קהלת ז), ושכליות חיצונים הם מתוקים בתחלתם, ואחריתם דרכי מות, בבחינת הנאמר בעץ הדעת "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" וכו' (בראשית ג).

וכל החכמות חיצוניות שמתפשטין בדורות הללו בעונותינו הרבים, הם נמשכין מזהמת הנחש, והחכמים שלהם הם משקעים בכל התאוות שבעולם, והחכמה שלהם בעצמה נמשכת גם כן רק מתאוות; כי כמו שהם להוטים אחר כל תאותם, כן יש להם תאוה רעה לחכמתם הרעה, רק שמטעין את בני אדם לומר להם 'שעל ידי החכמות שלהם יכולין לבוא אל התכלית הטוב לנצח', ושקר בפיהם, כי אדרבא על ידי זה נפרדין ונתרחקין ביותר מן התכלית האמת הנצחי. והם ממש בבחינת הנחש שהסית את חוה באמרו להם (שם) "והייתם כאלקים" וגו' כמאמר רבותינו ז"ל (ב"ר יט), מה שבאמת היה להפך, כי על ידי זה אבדו גם מעלתם שהיה להם מקדם. (ליקו"ה נטילת ידים לסעודה ו, צה)