# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/25/

לקוטי עצות חדש [ערך אמונה, לט]:

כל החכמות חיצוניות של המחקרים שעל ידם נתעו למקום שנתעו, הכל הוא מחמת תאוות רעות ומדות רעות של עולם הזה כנ"ל, כי כלם מלאים תאוות ומדות רעות, וכל חכמיהם הראשונים והאחרונים כלם היו משקעים מאד בכל התאוות ומדות רעות: בנאוף וממון וכבוד ואכילה ושתיה ונצחון וקנטור וקנאה ושנאה וכו' כידוע לבקי בהם.

ואיתא בספרי קדש, שגם מה שמחקרים בחכמתם ומודים בהשארת הנפש, גם זה מחמת תאוות, כי חפצים שיצליחו בדרכם הרעה גם אחר מיתתם – כדי שיערב להם תאוותיהם בזה העולם, על כן הם אומרים שעל ידי חקירת חכמתם יצליחו על ידי זה גם לנצח, כי אם לאו רע להם מאד מה שבין היום למחר יפלו פגרים מתים, ומה ישאר מהם, על כן הם מודים בהשארת הנפש ואומרים שהצלחת הנפש לנצח הוא על ידי חכמות; והכל רק מחמת תאוות ומדות רעות, שרוצים למלאת כרסם בכל התאוות בעולם הזה, ושיהיה להם שם גדול וכבוד בין המלכים על ידי חכמתם, 'ושעל ידי זה יצליחו גם אחר מיתתם', אבל שקר בפיהם, כי באמת עקר הצלחת הנפש לאחר מיתה הוא כפי מה שפרש האדם את עצמו מתאוות עולם הזה ועסק בתורה ומצוות ומעשים טובים.

על כן עקר התכלית הטוב יזכו הצדיקים הגדולים, שהם החכמים אמתיים שהתחכמו בחכמה אמתית ופרשו את עצמם מתאוות עולם הזה לגמרי. ושאר העולם יהיה להם חלק טוב לעולם הבא, כל אחד כפי מה שזכה להתקרב אליהם ולהאמין בם ולילך בדרכיהם. ועל כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צט) "המבזה תלמיד חכם, הוא אפיקורס שאין לו חלק לעולם הבא", כי עקר החלק לעולם הבא של כל אחד הוא על ידי אמונת חכמים כנ"ל. (ליקו"ה שבת ו, ז)