# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/30/

לקוטי עצות חדש [ערך אמונה, צו]:

אי אפשר להמשיך הדעת לתוך האמונה, כי אם כשהאמונה טהורה וקדושה, שאז יש לו כח לקבל אור הדעת ולהוליד ולגלות על ידי זה הולדות והתגלות קדושות.

[אבל תכף כשמתעורר דם נדות בהאשה יראת ה' כביכול, דהינו כשמתחילין לבלבל את אמונתו בקשיות וכפירות הנמשכין משבירת כלים – שזה בחינת דם נדות, כמאמרם ז"ל (שבת פב) 'עבודה זרה מטמאה כנדה', אזי אסור לו להשתדל להמשיך הדעת לתוך האמונה, כי אז צריך לישב בדד ולברח מן הדעת לגמרי, דהינו שלא להשתמש אז עם הדעת כלל, ולא יחבר אז את הדעת עם האמונה כלל, דהינו שלא ירצה להמשיך הדעת להבין ולתרץ הקשיות והחקירות והכפירות העולים על מחו, כי תכף כשעולים על דעתו קשיות וכפירות ח"ו, אזי הוא צריך לסמך רק על האמונה לבד בלי שום הבנת הדעת, כי כשירצה אז להבין בשכלו, אזי יתגברו הקשיות והכפירות שהם בחינת דם נדות, על השכל, ולא די שלא יתקן את האמונה על ידי השכל, אדרבה, האמונה והשכל יהיו נפגמין ונתקלקלין יותר על ידי זה, בבחינת "ותהי נדתה עליו" (ויקרא טו), ויתבטל השכל והאמונה לגמרי, ויכול לבוא על ידי זה לכפירות גמורות רחמנא לצלן.

וזה בחינת חמר אסור נדה, כי איש ואשה בשרשן הם בחינת דעת ואמונה, וכשמתעורר הדם נדות ח"ו – שהם בחינת הכפירות, אז נאמר "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" (שם יח), שלא יתגבר הדם נדות ח"ו על הדעת הקדוש ויתבטל הדעת והאמונה לגמרי ויתגבר הכפירות ח"ו. ואז עקר התקון שיהיה פרוד בין הדעת והאמונה, ואז צריכין לסלק הדעת לגמרי ולסמך רק על אמונה לבד.

וזה "והזרתם את בני ישראל" (שם טו), ואמרו ז"ל (נדה סג), שצריכין לפרש סמוך לוסתה, כי לא מבעיא בעת נדותה צריכין לפרש, אלא אפלו סמוך לוסתה, הינו תכף כשיודעין שיתחילו לעלות על הדעת איזה קשיות וכפירות שהם בחינת דם נדות, אזי תכף צריכין להפריש את הדעת ולבלי להשתמש עמו כלל, רק לסמך על אמונה לבד].

והכלל, שאסור להשתמש עם דעתו כי אם בעת שהאמונה על מכונה – שהאמונה חזקה ונכונה אצלו בתקף גדול ואין לו שום ספק וקשיא כלל, ואז כשהאמונה חזקה ונכונה אצלו באמת בתמימות ובפשיטות בתקף גדול, אז יש לו רשות לרדף ולהשתוקק להשיג ולדעת מעט ממנו יתברך כפי מדרגתו, כי לכך נוצר, בגין דישתמודעין ליה (בשביל לדעת אותו); אבל תכף כשמתחילין לכנס בו איזה קשיות וחקירות – שזהו בחינת דם נדות, אז צריך לברח מן השכל לגמרי ולבלי להשתמש עם השכל כלל, רק לסמך על אמונה לבד. (ליקו"ה יו"ד נדה ב, ז ח)

ועין שם [בהלכה הנ"ל אות] ט, מובן שטבילת המקוה מסגל לטהר מדם נדות הנ"ל, הינו לבטל הכפירות ולחזק את האמונה הקדושה באפן שתוכל לחזר ולהתחבר עם דודה, הינו עם הדעת הקדוש, ולהוליד ולגלות על ידי זה השגות אלקותו יתברך בעולם.