# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/1096/35/

לקוטי עצות חדש [לימוד תינוקות של בית רבן ד]:

ראוי לנו לבכות ולצעק יום ולילה; נבטוש רישא בכתלי דביתא (להכות את הראש בכותלי הבית) על גדל השבר והצרה הגדולה הנ"ל, שנעשה בעוונותינו הרבים, חברת חנוך נערים לרעה ח"ו, ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העכו"ם. והם מטמאים הבל פיהם הקדושה של תינוקות של בית רבן ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשם יתברך ומהתורה, ומרגילים אותם בדרכי העכו"ם ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צודים נפשות יקרות לפרחות לגיהנם. אוי לנו כי שדדנו, כי אין רעה גדולה מזו.

וכנראה בחוש, שהרבה הרבה מאלו הנערים שנתגדלו על פי דרכיהם הנ"ל היו אחר כך לאפיקורסים גדולים ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצצים מכל התורה כלה, בפרט מתורה שבעל פה ומדברי התלמוד ואגדות רבותינו ז"ל; ורבותינו ז"ל אמרו (עירובין סט): שכל הכופר בדבר אחד מדבריהם נקרא 'אפיקורוס', מכל שכן שהם כופרים ברב דברי רבותינו ז"ל ובכל התורה כלה. ואי אפשר להתוכח ולטען עמהם על דרכיהם, כי הם מהפכין דברי אלקים חיים ומראין להם סברות הפוכות וטעמים של שטות והבל – 'שצריכין דוקא להרגיל את התינוק בדרכיהם' הנבוכים והרעים אשר מעולם לא נשמעו. ועל הצרה הזאת התנבאו נביאינו (דניאל יב): "והיתה עת צרה ליעקב אשר כמהו לא נהיתה" וכו'.

אשרי מי שזוכה בימים האלה להתרחק את עצמו ואת בניו מהם, והחיוב על כל אחד מישראל הכשרים להזהיר את בניו ואת בני בניו לדורות, שיתרחקו בכל מיני התרחקות מדרכים אלו, ושלא להתחבר בשום התחברות כל שהוא עם אלו המתחנכים בדרכים הנ"ל. (ליקו"ה פסח ז, ו; ובחו"מ הלכות גביית חוב מהיתומים ג, ה)