# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/952/12/

אסור חמור יותר מכל האסורים שבתורה ללמד חכמותיהם הרעות

והנה זה סמוך שמענו שהדפיסו איזה כרך טמא (וקראו ח' ב') להראות 'שכמה גדולים ותנאים ידעו חכמותיהם', ואיני יודע למה אינם מביאים ראיה שכל הגדולים והצדיקים והתנאים לא גלחו זקנם, ושום אחד מהם ורבם ככלם לא למדו כלל חכמתם ולשונותם.

ואם נמצאו ביניהם אחד בדור או שנים שידעו מחכמתם, היה על פי ההכרח, שלגדל צדקתם וחכמתם והשגתם הרמה היו צריכים להשתמש גם בחכמות.

כי בודאי יש גם בחכמות החיצוניות כמה דברי אמת וכמה דברים הנצרכים לגדולים להשתמש בהם, כגון קצת חכמת התכונה לקדוש החדש, וקצת יסודות מהנדסה לאיזה משניות בכלאים וכיוצא, כידוע.

אבל הצדיקים האמתיים לא למדו מהם כי אם מעט המכרח להם למלאכת הקדשה בתורה. וגם לא למדו החכמות מהיונים והעובדי כוכבים, כי אדרבא הם היו בקיאים בהם יותר מהם.

וגם לגדל צדקתם לא נתעו מאלו החכמות לחכמת העיון – לחקר באלקות על פי חכמתם, חלילה להם מעשת כדבר הזה, כי בענין ידיעת אלקותו יתברך לא סמכו על שום חכמה החיצונה כלל, רק על האמונה הקדושה שקבלנו מאבותינו. וכל ידיעתם והשגתם הקדושה היה על ידי עצם קדשתם ועבודתם הגדולה את השם יתברך, ועל ידי שלמדו מרבם חכמת הקבלה – שהיא מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שעל ידי זה זכו להכיר את הבורא יתברך כפי מה שזכה כל אחד, אבל חלילה לומר שהם עסקו ח"ו בלמוד חכמתם הרעה בבתי כנסיות הרעים שלהם.

ורב החכמים לא ידעו באלה החכמות כלל – ואף על פי כן היו גדולי עולם והמשיכו התורה הקדושה לישראל ובררו לנו הלכות התורה הקדושה וזכו למה שזכו, אשרי להם, ולא ידעו בחכמתם כלל – כמפרסם מרב הגדולים והצדיקים האמתיים שהיו בימינו ובדורות הקודמים, ואדרבא, כלם צוחו בכמה וכמה קולות זעקה גדולה ומרה, שירחק האדם את עצמו מללמד חכמתם הרעות.

וכמפורש בגמרא (מנחות צט): 'מהו שילמד חכמות יונית?, והשיב להם: ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה'. (ואם הם גלו פנים שלא כהלכה ופרשו בזה פרוש זר, כל משכיל על דבר אמת יבין האמת שהפרוש הוא כפשוטו, שאסור ללמד חכמותיהם הרעות – שכלם נקראים חכמות יונית).

וכבר מבאר בדברינו, שבלא זה אין ראיה מגדולי הצדיקים האדירים, שהם דיקא צריכין להביט ולעין בחכמות האלו כדי להוציא משם הנפשות שנפלו לשם, וכמבאר בהתורה "בא אל פרעה" (ליקו"מ קמא סי' סד) עין שם, ובמקומות אחרים.

אבל שאר הצדיקים שאינם גדולים כל כך, מכל שכן בינונים וכיוצא בהם, מכל שכן שאר העולם, בודאי הוא אסור חמור יותר מכל האסורים שבתורה ללמד חכמותיהם הרעות, כי "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", וכאשר האריכו כמה גדולים ז"ל: הרשב"א ז"ל, והשל"ה, והאלשיך, ורבים גאונים וקדושים כמותם, שחלילה להביט בהם, כי יהיה נעקר משני עולמות ויהיה חוטא ומחטיא את הרבים.

כאשר אנו רואין בעינינו את כל הפרצות הגדולות שנעשה בישראל על ידם, שרבים המירו דתם על ידי זה, ורבים פרקו על כל התורה, ואוכלים טרפות בפרהסיה, וקצתם בצנעה קצת, אך הכל יודעים שהם חשודים לאכל טרפות, ועל עריות בודאי, וגם חשודים על כל מיני רמאות ושקרים שבין אדם לחברו – ובלבד שלא יודע הדבר; ואחר כך ברבות הימים נודע הדבר – כידוע ומפרסם לכל. גם כמה שקרים ורמאות שעושים בעולם, כי חדל לספר כי אין מספר. שומר ישראל ישמר שארית ישראל מהם ומהמונם, כי אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים, המקום ירחם.

ועין מה שכתב רב האי גאון, הובא ב"עין יעקב" על האגדה "ארבעה נכנסו לפרדס" (חגיגה יד), שצועק מרה על העוסקים בחכמות, כמובא שם: "תשובה שהשיב הגאון הגדול הנ"ל אל הנגיד, וזה ממה שכתב לו: "תקון הגוף והנפש ומישור הנהגות האדם הוא עסק המשנה והגמרא, ואשר יסור לבו מזה ויתעסק בדבריהם ההם אשר זכרתי, יסור מעליו יראת שמים ויפסיד באותם הענינים, כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי; ומזאת ההסרה יארע לבני אדם שישתבשו דעתם עד שלא יחושו לעזיבת התפלה ולשאר המצוות. אבל אשר ימציאו עצמם לתורה וליראת שמים – יצא להם מזה, כי ינהיגו כל ההמון ליראת שמים ואחרי התשובה בלא פקפוק, ולא ישימו שום ספק בהקדוש ברוך הוא. ואם תראה שאותם בני אדם המתעסקים באותם הדברים יאמרו לך כי היא דרך סלולה – ובזה ישיגו לידיעת הבורא, לא תשמע ולא תאבה להם, ודע באמת כי יכזבו; ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדשה אלא באותם המתעסקים במשנה וגמרא. אלו דברי הגאון רבנו האי ז"ל אביהם של ישראל". עד כאן לשון העין יעקב, גם קדם לזה כתב כדברים האלה.

הנך רואה בעיניך שגם אז בימים הקדמונים כל מי שנטה אחר דרכיהם הרעים היה פורק על ועזב את התפלה לגמרי, ועל כן באמת גם אז כל מי שנגע יראת ה' בלבו באמת היה צועק עליהם, והרשב"א ז"ל החרים אותם, והרבה נפשות מישראל הצילו על ידי זה מבאר שחת.

אך בכל דור ודור נמצאו כמה וכמה שהתגבר הרע עליהם כל כך, עד שלא שמעו לקול הגאוני אמת קדושי עליון, ובאמת פרקו על, וכמה מהם המירו דתם גם בימים הקדמונים – על ידי שלמדו חכמותיהם, כמובא בספרים; מכל שכן וכל שכן בימינו אשר נתרבו המומרים מאד למאות ואלפים, וכלם באו לזה על ידי אלו הלמודים רעים שלהם כמפרסם.

ואשר לא המירו דתם עדין, אין ביניהם הפרש והבדל גדול לבין המומרים, כי הם נוהגים לאכל מבשרם ולשתות מיינם כמפרסם כל זה, ואיך יעיזו פניהם ככלבים לומר לנו דעות בדרכי התורה הקדושה – אשר הם רחוקים ממנה בתכלית עד קצה האחרון. ילכו איש לדרכו ואנחנו נלך בדרכי אבותינו הקדושים, בדרך התורה הקדושה כפי אשר הורו אותנו במשנה וגמרא ומפרשיהם האמתיים.

המופתים על ידי משה בשביל האמונה הקדושה

והנה נמצא בספריהם; 'שהידיעה מהשם יתברך, אינה על ידי המופתים הנוראים שעשה משה, רק כשנצרך להם לחם נתן להם מן, וכשנצרך להם לעבר הים בקע הים'.

ואתה המעין בעין האמת ראה והבן עד היכן ארס דבריהם נוגעים, וגם איך הם מלאים שטותים וטפשות ושקרים וכזבים שאין הדעת סובלתם. והלא מקרא מלא דבר הכתוב כששאל משה רבנו (בשמות פרק ד): "והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה'', והשיב לו ה': "מה זה בידך מטה וכו' למען יאמינו כי נראה אליך ה'', ויאמר ה' לו עוד: "הבא נא ידך בחיקך, והיה אם לא יאמינו לקל האת הראשון, והאמינו לקל האת האחרון. והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה, ולקחת ממימי היאר". וכן אחר כך כתיב: "ויעש האתת לעיני העם, ויאמן העם". וכן בסוף בקריאת ים סוף כתיב: "וירא ישראל את היד הגדלה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

הרי לפניך מפרש בתורה כפול ומשלש ומרבע שהשם יתברך עשה המופתים על ידי משה בשביל האמונה הקדושה, וכן היה. ואיך יעיזו פניהם המטילים דפי בהאמת להפך האמת בשקרים ושטותים כאלה, שהמופתים הנוראים של משה 'לא היה בשביל האמונה'?!.

ודבריהם הרעים הם כמדקרות חרב, כאלו ח"ו יכולים להכחיש המופתים הנוראים ולתלותם באיזה סבה וטבע ח"ו, ורוצים להטעות ולסמא את העינים לומר שעקר ידיעת אלקותו יתברך 'על ידי חכמת ההגיון' – מה שהם יודעים בעצמם שכלם נלאו למצא הפתח של האמונה האמתיית עד שנתעו כמו שנתעו, ומודים בעצמם שאי אפשר להשיג אמתת האמונה בפרט אמונת חדוש העולם על ידי מופתיהם המטעים של חכמתם הרעה.

ואתה תבין בעצמך איך מקלקלים בדברים כאלה אמונת ישראל האמתיית, כי חפצים שישאר האדם ח"ו קרח מכאן וקרח מכאן, כי אומרים 'שעל ידי מופתים הנוראים של משה רבנו אין משיגין האמונה, רק על ידי מופתים שלהם', כי מטעים את העולם ואינם מגלים פנימיות דעתם הרעה; ומי שנוטה אחר זה ועוסק בספריהם, הוא בעצמו רואה אחר כך שעל ידי חכמתם המטעת בודאי אין משיגין האמונה, והרי הוא קרח מכאן ומכאן. ועל כן באמת רבם ככלם פורקים על לגמרי, כנראה בחוש בכל דור, בפרט עתה בעוונותינו הרבים.

ותהלה לאל חי אשר כבר הקדים משה רבנו ע"ה והאריך הרבה בספר "משנה תורה" להזהיר אותנו רק לשום לב לכל האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו לעיני כל ישראל, כמו שנאמר (דברים פרק ד): "כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום" וכו', וכתוב: "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום וכו'. וההר בער באש, וידבר ה' אליכם מתוך האש", וכן הרבה שמזהיר לזכר המופתים הנוראים, וחוזר אותם כמה פעמים בכלליות ובפרטיות. וכן דוד המלך ע"ה בספר תהלים בכמה מזמורים, ובפרט במזמור ע"ח, כמו שנאמר: "לא נכחד מבניהם וכו' מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה", וכן הרבה. וכן כל הנביאים והתנאים ואמוראים וצדיקים אמתיים שבכל הדורות עד הנה, מזהירים ומזכירין בכל פעם כל המופתים הנוראים שעשה השם יתברך עמנו על ידי משה רבנו ע"ה ועל ידי כל הצדיקים אמתיים שאחריו, ועל זה קבעו לנו הימים טובים מקראי קדש, לזכר ולספר נפלאות ה', כמו שכתוב (תהלים קיא): "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'".

איך יפצה פיהם לסמא את העינים בשטות הבל כזב ושקר כזה?. ברוך ה' בעל הרחמים אשר לא עזב חסדו ואמתו מאתנו גם בדורות האחרונים האלה, ששלח לנו צדיקים אמתיים בעלי חכמה ובינה אמתיים כאלה, תמימים וישרים כאלה, שפקחו עינינו לבלי להסתכל על הטמאות ושקרים וכזבים כאלה, רק להסתכל על האמת לאמתו, ולילך בעקבי אבותינו הקדושים, ולקים מצותיו יתברך בתמימות ופשיטות, ולזכר בכל יום יציאת מצרים כמו שכתוב: (דברים טז) "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ובפרט מצות תפלין הקדושה – שעקרם לזכר המופתים הנוראים של יציאת מצרים ולהיות חזק באמונה הקדושה על ידי זה, כמבאר בפרשת תפלין; ונוסף לזה הם מחזקים האמונה הקדושה באמת על ידי אמתת חדושי תורתם הקדושה, "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים בכל הבחינות ונתן לנו תורת אמת".

(עד כאן מצאתי בכתבי קדש מצדיק אחד שצועק מרה על התועבות רעות הנעשים בעולם בדורותינו אלה)