# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/machnia-zedim/952/3/

טעמי המצוות אי אפשר להבין בשכל אנושי, אפלו טעם המצוה שבין אדם לחברו

עוד ראיתי תועבות גדולות מאלה בספרי פסוליהם הרעים היוצאים בכל פעם, (ובקרוב הדפיס אחד מהם – גרוע ממומר – ספר, וקרא שמו ת.ה., ושם גלה קלונו ברבים) לחרף ולגדף נגד מצוות ה', להתלוצץ ממה שישראל מגדלים זקנם – ואינם עוברים על חמשה לאוין בכל יום בגלוח הזקן ח"ו כמותם, ועל מה שמאריכין ב"אחד" (של קריאת שמע) ואינם מתבישין מהלצנים. ולא די שזה יצא מדת לגמרי לדבר תועה על כל התורה כלה, אף הוא רוצה בחלקלקות לשונו להורות דרך לישראל, ובפרט להרבנים מנהיגי ישראל. אוי לו, אוי לנפשו. הנה הוא יורה, אתמהא.

ובודאי אין צריכין לסתר דברי שטות ואפיקורסות כזה, שרוצה להפך הקערה על פיה, 'שכל המצוות אפלו שבין אדם למקום – כלם הם רק כדי לחזק המצוות שבין אדם לחברו'; וכונתו הרעה מובן ומבאר מדבריו הסרוחים: 'שאין האדם צריך לזהר רק בדברים שבין אדם לחברו'. ואי אפשר לטמא הקלמוס לחזר דבריו הרעים, תפח רוחו ונשמתו.

את מי רוצה להטעות בשטותים כאלה? - שמצות ציצית הקדושים 'הם רק לזכר מצוות ה' שבין אדם לחברו', ישתגע הוא וכל הנלוים אליו – ולא יכנס באחד מישראל הכשרים שטות ושגעון ואפיקורסות כזה.

אף אתה הקהה את שניו, ואמר לו: איך מרמז בחוטי הציצית זכרון המצוות שבין אדם לחברו? ואם יאמר: אם כן, גם זכרון המצוות שבין אדם למקום איך מרמז על ידי ציצית? אדרבא, מזה מוכח ומכרח שיש בכל מצוה ומצוה טעמים גנוזים וסודות נוראים הנעלמים אצלו יתברך, כמו שכתוב (דברים לב) 'הלא הוא כמס עמדי, חתום באוצרתי', ואנחנו מאמינים שמצות ציצית הקדושה יש לה כח כזה להזכיר את האדם כל מצוות ה', כל המצוות דיקא: הן שבין אדם למקום, הן שבין אדם לחברו.

כי אדרבא, אנו מאמינים שאפלו המצוות שבין אדם לחברו כלם הם גם כן בין אדם למקום, כי עקר האסור לעשק ולגזל הוא רק מחמת שהשם יתברך הזהיר על זה, ולא מחמת טעם נמוסיות וקיום המדינה; כי כל מצוותיה הקדושים אפלו שבין אדם לחברו, אפלו אותם שנראים טעמים פשוטים על פי שכל, אף על פי כן יש בהם סודות גבוהות ועמוקות הגנוזים אצלו יתברך.

ובפרט שרב המצוות אפלו שבין אדם לחברו אי אפשר להבינם על פי שכל, כגון 'חצי נזק צרורות' שהיא הלכה למשה מסיני (ב"ק ג), וכן 'שאלה בבעלים' (ב"מ צד) שהוא פטור מכל, שהוא פליאה גדולה, שאם השאיל לו כליו לבד חיב אפלו באונסין, וכשעשה לו טובה והשאיל לו גם את עצמו אליו אזי פטור, וכן כמה דינים. על כן כל ישראל מאמינים שבכל המצוות אפלו שבין אדם לחברו יש טעמים נסתרים הרבה בכל פרט ופרט, ומכל שכן במצוות שבין אדם למקום שרבם אי אפשר להבינם על פי פשוט לגמרי.

וכן מבאר ברש"י על פסוק 'לך לבד חטאתי' (תהלים נא, ו), ופרש רש"י: 'אפלו מה שחטאתי נגד אוריה לא חטאתי אלא לך, שהזהרת על הדבר'. הרי מבאר ברש"י, שגם המצוות שכנגד האדם לחברו עקר הפגם הוא מה שהשם יתברך הזהיר על הדבר.

כלל הדבר, שטעמי המצוות אי אפשר להבין בשכל אנושי, אפלו טעם המצוה שבין אדם לחברו, מכל שכן טעמי המצוות והחקים שבין אדם למקום, כמו מצות ציצית, ולבישת שעטנז, והבדלת מיני טמאים וכו', וכמבאר בזהר הקדוש עצם הסודות והרמזים שבכל מצוה ומצוה ובכל אות ואות מהתורה הקדושה, וכמו שכתוב (משלי ה, ו) 'ארח חיים פן תפלס, נעו מעגלתיה, לא תדע', שפרש רש"י לענין טעמי המצוות, שאסור לחקר בהם כלל. וכמו שכתוב (תהלים קיט, קכט) 'פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי' וכמו שפרש רש"י שם, וכתיב (שם) 'לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד'.