# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/malt-hshttchvt-al-kbry-htzdykym/3/

עקר קריעת ים־סוף היה על־ידי ארונו של יוסף, כמו שכתוב: "הים ראה וינס" ־ ויצא החוצה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. שזהו בחינת כח קדשת קברי הצדיקים הגדולים שזכו לתכלית שלמות שמירת הברית שזכו ללמד וללמד וכו'. ועל־כן כלב כשראה שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדשת ארץ־ישראל, על־כן הלך ונשתטח על קברי אבות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה), ועל ידי זה זכה למה שזכה, כמו שכתוב: "אם לא הארץ אשר דרך בה" וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. כי כשרוצים לבוא לארץ־ישראל שהיא כלליות כל הקדשות מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים וכו' מאד מאד כמו הים והירדן, כמבאר בהתורה הנ"ל (לקו"מ יד), שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שמתגברים אז ביותר כמו ים ונהר ממש, עד שראה כלב שאי אפשר להכניעם כי אם על־ידי כח קברי הצדיקים שהם קברי האבות שהלך ונשתטח עליהם. ועל כן כל קריעת ים־סוף היה על־ידי כח ארונו של יוסף הצדיק שהוא בחינת קבר הצדיק שעל ידי זה היתה עקר הגאלה, כמו שכתוב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" כנ"ל. ועל־כן היה מהלך ארונו של יוסף אצל ארון הלוחות, כי עקר קבלת התורה נמשך משם: (כלול בהלכות סעודה ה, אות מז)