# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/139/30/

כשאדם נופל ממדרגתו, ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאד מאד רחמנא לצלן, כי יש שנופל למקומות מגנים מאד שנקראים בחינת מקומות המטנפים, ונופל לספקות והרהורים רעים ומגנים וזרים מאד ולבלבולים רבים, ולבו סחרחר, שהקלפה מעקמת ומסבבת לבו בעקמימות ובלבולים עצומים, ‘עס פאר דרייט דאס הארץ’ (שמעקמת את לבו). אף־על־פי שבמקומות אלו אי אפשר למצא השם יתברך, אף־על־פי־כן גם שם יש תקוה גדולה על־ידי שיחפש ויבקש משם את השם יתברך, ויהיה שואל ומבקש איה מקום כבודו. וכל מה שהוא רואה את עצמו רחוק ביותר מכבודו יתברך, יצטער וישאל ויבקש יותר איה מקום כבודו. ועל־ידי־זה בעצמו שהוא מחפש ומבקש ומתגעגע אחר כבודו יתברך, ומצטער וצועק ושואל ומבקש איה מקום כבודו, על־ידי־זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה, כי זוכה לעלות לבחינת “איה”, שהיא הקדשה העליונה מאד מאד. וזה עקר התשובה שיחפש תמיד ויבקש איה מקום כבודו כנ”ל, שעל־ידי־זה הירידה נתהפך לעליה גדולה, וזהו בחינת ירידה תכלית העליה המובא בכל ספרי קדש, ועין בפנים והבן שם היטב כי עמק הוא: שם, י”ב.