# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/139/6/

כל אדם שבעולם אפלו מי שהוא במדרגה התחתונה מאד, ואפלו אם הוא בתוך הארץ ממש, עם כל זה כשרוצה לכנס בעבודת השם, בודאי צריך שילך ויעלה מדרגא לדרגא. ובכל פעם ופעם שיוצא מדרגא לדרגא כפי בחינתו, אזי מתגברים עליו מחדש הקלפות, שהם התאוות והדמיונות והמחשבות והבלבולים והמניעות, ומתפשטים כנגדו בכל פעם מאד, ואינם מניחים אותו לכנס לשערי קדשה. ובזה טועים החסידים הכשרים הרבה, כשרואים שפתאם מתגברים עליו תאוות ובלבולים ומניעות, ונדמה לו שנפל ממדרגתו מחמת שבזמן הקדם לא היו אלו התאוות והבלבולים מתגברים עליו כל כך, והיו נחים קצת, על־כן הוא סובר שנפל חס ושלום. אבל באמת אין זה נפילה כלל, רק שזה מחמת שצריך לעלות מדרגא לדרגא לפי בחינתו, ומחמת זה מתגברים עליו מחדש בהתגברות גדול יותר כל התאוות והבלבולים והמניעות והעקמימות שבלב וכו’, וצריך בכל פעם ופעם להתחזק את עצמו הרבה, ולבלי לפל מזה בדעתו כלל, עד שיתגבר עליהם וישבר אותם מחדש: שם, כ”ה.