# ק

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/100/

בעת שהאדם רחוק מקדשתו יתברך, והוא נע ונד ומטלטל, ודוחין אותו מקדשתו מדחי אל דחי רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרש ולחפש ולחתר בכל עת, ולהתגעגע ולכסף ולבקש את שאהבה נפשו, הינו לזכות למצא אותו יתברך, אזי אף־על־פי שעדין עוברים עליו ימים ושנים הרבה, ואינו זוכה למצאו יתברך ולהתקרב אליו, אף־על־פי־כן ידע ויאמין, כי בכל עת ועת על־ידי כל בקשה וחפוש, ועל־ידי כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצא כבוד קדשתו יתברך, ועל־ידי כל הבטה וגעגוע שמביט ותולה עיניו לרחמיו יתברך, ועל־ידי כל תנועה ותנועה שפונה אל הקדשה, על־ידי כל זה זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחשת, אף־על־פי שאחר־כך מתגברין עליו בכל פעם רחמנא לצלן, ואף־על־פי־כן אין יגיעו לריק חס ושלום, ואין שום תנועה שפונה לקדשה נאבדת חס ושלום, ואם הוא חזק ואמיץ לבקש ולחפש יותר, אף אם יעבר עליו מה, בודאי סוף כל סוף יזכה למצא אותו יתברך.

ובודאי צריכין לעבר על האדם עדן ועדנין [זמן וזמנים] הרבה, וכמה ימים ונהרות ותהומות ומימות מחלפין צריכין לעבר עליו, ובכמה מדבריות המלאים נחשים ועקרבים גדולים ונוראים צריך לעבר בהם, עד אשר זוכה להכנס לשערי הקדשה באמת, וזה הדבר אי אפשר לבאר כלל עד היכן האדם צריך להתחזק, אף־על־פי שכבר זכרנו בזה הרבה בעזרת השם, אף־על־פי־כן עדין צריכין למדעי. כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה ונתפס בתאוותיו ובמצודתו כל כך, עד שלאיש כמותו אי אפשר עוד לשוב באמת להשם יתברך, כי כבר נלכד ימים ושנים הרבה במה שנלכד, עד אשר לא יאמין שוב מני חשך, כך נדמה לכל אחד.

ורבנו זכר צדיק לברכה, היה קורא תגר על זה מאד, ואמר בזה הלשון: “אהה, לבל תתיאשו עצמכם”, ובלשון אשכנז: “גיוואלד זייט אייך ניט מיאש” ומשך מאד תיבת גיוואלד, כי באמת הכל יכולין לזכות להתקרב להשם יתברך, אפלו על־ידי עצה זו לבד, דהינו שיחפשו ויבקשו ויצטערו ויתגעגעו לשוב אליו יתברך, וסוף כל סוף יתקרבו להשם יתברך על־ידי־זה, ואז יראו שאין שום תנועה דקדשה נאבדת חס ושלום. ועל־ידי כל תנועה ובקשה שהוא מבקש את כבודו יתברך, זוכה לעשות איזה תקון, עד אשר יזכה לעלות בתכלית העליה: הלכות גבית חוב מהיתומים הלכה ג, אות י”ז.