# קד

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/104/

לפעמים האדם נכנס לעבודת השם ומתחיל לעלות מדרגא לדרגא, ופתאם נדמה לו שהוא נתרחק מהקדשה מאד לבחינת קצוי ארץ וים רחוקים, כי רואה שחוזרין ועולין על מחשבתו מחשבות ותאוות והרהורים וכו’ מה שלא עלו על מחשבתו זה כמה ימים או שנים, אל יפל לב האדם עליו על־ידי־זה, כי לפעמים זהו לתכלית שלמות טובתו, כי מחמת שכבר הגיע למדרגה כזו שהוא בסמוך אל הקדשה ממש, ורוצה לכנס לפנימיות הקדשה, על־כן אי אפשר לו להכנס לשם, עד שיחזר וילך דרך המקומות הפגומים שהיה שם בתחלה, ויתקן מה שפגם ויחזר ויברר ויעלה כל הניצוצות הקדושים שהורידם לשם על־ידי עוונותיו. ואז נעשה מזה תקונים גדולים בבחינת קטרת, ואז יזכה להכנס לפנימיות הקדשה ממש. כי זה עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך, כשמעלין הניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות, ויכול להיות כשנתרחק האדם ביותר, ואף־על־פי־כן הוא ממשיך עצמו אל השם יתברך בכל פעם, שיקבל השם יתברך ממנו נחת רוח גדול מאד, כי מאחר שהוא במקומות הרחוקים מאד וממשיך עצמו משם להשם יתברך, אזי בכל תנועה ותנועה ובכל המשכה והמשכה, הוא גורם שעשועים גדולים להשם יתברך, ואם יהיה חזק בדעתו למשך את עצמו תמיד אל השם יתברך, יהיה איך שיהיה אזי סוף כל סוף יחמל עליו השם יתברך, ויכנס על־ידי־זה דיקא לפנים ממש לתוך בית הקדשה עין פנים: שם הלכה ה, אות ו ח; עיין לקוטי עצות חדש, יראה אות קכ”ג.