# קה

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/105/

העקר הוא האמת, כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו, בודאי יחתר להשם יתברך עד שישוב אליו באמת, כי אף־על־פי־כן מה יהיה בסופו, וסוף כל סוף יהיה מכרח להתתקן על־ידי ענשים קשים ומרים, על־כן הלא טוב לו שישוב מיד. כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל כמבאר אצלנו כמה פעמים, כי כל הנפילות והיאושים של העולם הוא רק מחמת הרחוק מאמת, שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשוב, כמו שכתוב: “לא יאמין שוב מני חשך” (איוב ט”ו, כ”ב), שאינו מאמין שאפשר עדין לשוב מני חשך, וכל זה מחמת השקר, כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטר עצמו מעבודת השם יתברך. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת השם, וצריך לסבל צער ויגיעות גדולות לשבר זה הרע, ועל־כן הוא מבקש בכל פעם לפרש עצמו מעבודת השם מחמת הרע שבטבעו. אך אף־על־פי־כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקדה. אך כשרואה שמתחיל כמה פעמים למשך עצמו קצת להתקרב להשם יתברך ואינו יכול לעמד בשום נסיון קל, אזי מוצא לעצמו תרוץ לומר: מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להשם יתברך, אבל יצרי מתגבר עלי בכל פעם, ומה כחי כי איחל עוד, כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שאי אפשר לשוב עוד חס ושלום.

אבל באמת כל זה הוא פתוי היצר הרע והסתת הבעל דבר מעצם הרע שבטבעו שרוצה לפטר עצמו ולפרש מהשם יתברך על־ידי דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה את עצמו, כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו, כי אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און, ובודאי יהיה מכרח לתן דין וחשבון לפני השם יתברך, ולא יותרו לו דבר אחד, ואם יש לו רק דעת כל שהוא, ראוי לו לבלי להניח להטעות את עצמו, כי באמת אין שום יאוש כלל, ואיך שהוא צריך לו לחתר ולבקש הצלה ומנוס מעמקי שאול תחתיות ומתחתיו. ואם הוא רואה שאף־על־פי שהוא חותר ימים ושנים להשם יתברך ועדין לא שב מטעותו, אף־על־פי־כן יהיה עקשן גדול מאד ויאחז בעבודת השם יתברך בדרך עקשנות, כמבאר במקום אחר, ויתלה עיניו למרום תמיד איך להנצל מעתה על־כל־פנים ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו.

וראוי להאדם הבר דעת, שיהיה מרצה שאפלו אם לא יפעל בכל טרחו ויגיעתו שמתיגע בעבודת השם, ואינו עולה בידו בשלמות, רק שעל־ידי־זה יזכה על־כל־פנים להנצל פעם אחת בכל ימי חייו מפגם אחד, מעברה אחת, או מהרהור ותאוה אחת וכיוצא, הינו שזוכה על־ידי עבודתו ותפלתו והתבודדות שלו וכו’, שעל־ידי־זה יש לו עברה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם, גם זה די לו. כי סוף כל סוף לא יהיה נשאר מכל עמל ויגיעת האדם בעולם הזה כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועברות, ולחטף לפעמים איזה מצוות ודבר טוב. ואי אפשר להאריך בזה עד היכן צריכין להתחזק תמיד בהשתוקקות להשם יתברך, ולא יניח את הרצון לעולם. והעקר הוא האמת, כי מי שאינו רוצה להטעות את עצמו, ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בודאי ישוב אל השם מכל מקום שהוא כי אמת ה’ לעולם: הלכות שלוחין הלכה ג.