# קו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/106/

כשאדם רוצה להתקרב להשם יתברך ולשוב בתשובה, צריך שיעברו עליו אלפים ורבבות ירידות בלי שעור, וצריך שיהיה גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם, וכל אלו העליות וירידות שעוברין על כל אחד מישראל, הם בחינת כלליות המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם כמבאר בפנים (עיין לקוטי עצות חדש גלות וגאלה אות י”ח). והעקר הוא התחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלמה שאין שום ירידה בעולם, כי בכל מקום יכולין למצא את השם יתברך, בבחינת: “אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך”, כי אפלו כשנופל לשאול תחתיות רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי ליאש את עצמו לעולם, כי גם שם השם יתברך נמצא, בחינת ואציעה שאול הנך. וזה עקר הכלל בעבודת השם והיסוד שהכל תלוי בו, לבלי לפל בדעתו לעולם אף אם יעבר עליו מה. וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו - אשרי להם אשרי חלקם, כלם לא באו לשלמותם כי אם על־ידי בחינה זו, על־ידי שלא היו מיאשין עצמן לעולם, כי גם עליהם עברו ירידות ונפילות הרבה, רק שהם התחזקו עצמן בכל פעם, אף־על־פי שעבר עליהם מה שעבר. ועל־ידי התחזקות שלהם (שקורין דער האלטין זיך) זכו למה שזכו - אשרי להם: הלכות אונאה הלכה ג, א.