# קט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/109/

בודאי צריך לעבר על האדם כמה וכמה עליות וירידות, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על־ידי הירידה שקדם העליה, ואז הירידה היא תכלית העליה, אך אף־על־פי־כן יש הרבה שנפלו על־ידי הירידות שעברו עליהם, ועל־כן צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שעור, שכל זה הוא בחינת עזות דקדשה שצריכין קדם שזוכין להכנס אל מדור הקדשה, בבחינת: “נהלת בעזך אל נוה קדשך”. ועקר הכח של ההתחזקות צריכין לקבל מהצדיקים הגבוהים במעלה מאד שזכו לבחינת תורת השם ותפלת השם ממש, ששם החסד והצדקה עד אין סוף, בחינת: “חסדי ה’ כי לא תמנו”, שזה החסד ממשיכין ביותר בראש השנה כמבאר בפנים. ובאמת אי אפשר להבין ולהשיג כלל החסד והצדקה הנמשך משם, כי הוא בחינת תפלת השם, שהשם יתברך בעצמו כביכול מתפלל על זה, להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה. ובזה יכולין להתחזק הכל בכל עת, מאחר שמאמין בדברי רבותינו זכרונם לברכה שגלו לנו שיש תפלת השם, שהשם יתברך בעצמו כביכול מתפלל: ‘יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי’ וכו’, ושם החסד והצדקה עד אין קץ, והוא בחינת סתרי נסתרות גבוהים מאד שאי אפשר להשיגם כי אם גדולי הצדיקים המבחרים שזכו לזה, והם יכולים לעורר ולהמשיך עלינו החסד והצדקה הנפלאים הנ”ל. ובכחם יכולין הכל להתחזק ולהתגבר בעזות דקדשה ולשוב אל השם: שם הלכה ה, אות ו; עיין לקוטי עצות חדש יראה אות קל”ד.