# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/11/

עקר ברכת התורה הוא - שצריך כל אחד לברך את השם יתברך, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שזה בחינת סגלה ומקיף, שאי אפשר להשיג על מה בחר בנו ביותר מכלם, כמו שטען שרו של מצרים באמת הללו עובדי עבודה זרה וכו’. ועל־כן באמת נקראים ישראל “סגלה”, כי התקרבות ישראל לאביהם שבשמים יותר מכל העולם, הוא רק כמו סגלה שהוא למעלה מהשכל ואי אפשר להשיג, שזה בחינת סוד הנקדה הקדושה הכלולה מכל הנקדות שבישראל, שהוא בחינת נקדת משה רבנו עליו השלום, שמלבש בכל אחד מישראל, אשר הנקדה הזאת עומדת בין שמד לרצון, שזאת הנקדה היא עקר ההבדל בין ישראל לעמים, שעל־ידי־זה זוכים לעלות מהרע של השבעים אמות שהוא בחינת שמד, ולכנס לכלל קדשת ישראל שהוא בחינת רצון.

ועל־כן כל אחד מישראל אפלו אם נפל למקום שנפל, עד שכמעט אינו יודע להבחין בין קדשת ישראל לזהמת העכו”ם, מחמת עצם רבוי קלקוליו חס ושלום, אף־על־פי־כן צריך לחזק עצמו בנקדת יהדותו שיש לו מצד התולדה, שהוא מזרע ישראל, אף־על־פי שכמעט אינו מרגיש בעצמו קדשת ישראל מעצם קלקוליו, אף־על־פי־כן צריך להאמין בזה מאד, כי הנקדה הקדושה הכללית הזאת, שהיא בחינת נקדת משה שמלבש בכל אחד כנ”ל, הוא סוד גדול אשר באמת אי אפשר להשיגו. ועל־כן אדרבא, מי שנפל בדעתו כל כך בודאי הוא ביותר צריך להודות ולברך על חלקו, שהוא מזרע ישראל ולא עשני גוי, ומלבש בו נקדה קדושה כזאת, אשר הוא עקר ההבדל בין קדשת ישראל לבין העמים, ועל־ידי הנקדה הזאת יכולין הכל לעלות משמד ממש חס ושלום, לרצון.

ובלבד שלא יתיאשו את עצמם שלא יהיו בבחינת: “אשר אתם אמרים נהיה כגוים”, שזה היה בחינת הפגם שלא ברכו בתורה תחלה, מחמת שנפלו בדעתם מאד על־ידי שידעו עצם קלקולם, עד אשר מחמת זה היה קשה להם לברך ברכת התורה, מאחר שאינם מקימין אותה, ופגם זה דיקא גרם חרבן בית־המקדש והגלות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. כי איך שהוא אף־על־פי־כן אסור ליאש את עצמו חס ושלום, רק אדרבא, הוא ביותר צריך לברך על חלקו על נקדות קדשת יהדותו, שזה עקר ברכת התורה כנ”ל, ולחפש אחר נקדות טובות מקדשת ישראל שיש בו עדין, ולחזק את עצמו בהם, עד שעל־ידי־זה יכול באמת לעלות משמד לרצון. אך לזכות לכל זה באמת העקר הוא על־ידי התקרבות לצדיקים שהם בחינת משה, והם מעוררין ומאירין בנו הנקדה הזאת, שעל־ידי־זה הם ממתיקין כל הדינים ומעלין אותנו משמד לרצון כנ”ל: הלכות ברכות השחר הלכה ה’ אות ז’ ח’.