# קיא

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/111/

אי אפשר לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד, כי אם כן לא יעשה כלום חס ושלום, רק אדרבא, יעשה מה שלבו חפץ חס ושלום ויסמך על חסדי ה’, ואין זה דרך התורה הקדושה. אבל גם לילך בדרך משפט לבד גם כן אי אפשר, כי אין העולם מתקים על־פי מדת הדין לבד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכמו שרואין בחוש שהרבה נפלו ונתרחקו על־ידי רבוי המשפט והדין יותר מדי, שהחמירו על עצמן הרבה, עד שאמרו בלבבם שאפס תקותם חס ושלום לפי רבוי עוונותיהם וקלקוליהם ופגמיהם העצומים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אף־על־פי־כן צריכין לבטח בחסדי השם ורחמיו שאינם כלים לעולם, שעדין עדין יש תקוה בכל יום ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו, אפלו אם הוא כמו שהוא, כי חסדי השם לא תמנו וכו’.

ועל זה אמר שלמה: “אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה”, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אם רשעת מעט אל תרשע הרבה, ואפלו אם כבר הרשיע הרבה חס ושלום, אף־על־פי־כן לא יוסיף וירשיע עוד הרבה ביותר, וכל מה שממעט קצת מלהרשיע בודאי הוא טובתו לנצח, וגם על־ידי־זה יוכל לזכות בסוף לשוב להשם יתברך בשלמות, כי אין שום יאוש בעולם כלל, כי מדה טובה מרבה ממדת פרענות. ומה כשאדם פוגם או עובר עברה חס ושלום, השם יתברך משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט, כמו שכתוב: “אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו”, וכתיב, “ממכון שבתו השגיח וכו’ המבין אל כל מעשיהם”, מכל שכן וכל שכן במדה טובה שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. ועל־כן מי שרוצה לסמך רק על החסד חנם ויפרק על לגמרי חס ושלום, זה בחינת קלפת ישמעאל, שיצא מאברהם שהיתה עקר מדתו חסד וצדקה. וכן להפך, מי שנופל מחמת רבוי המשפט והדין והחמרות יתרות והמרות שחרות שמכביד על עצמו, זה בחינת קלפת עשו, שיצא מיצחק שמדתו דין ומשפט, ועל־כן שאל את אביו האיך מעשרין תבן ומלח, חמרות יתרות הנ”ל, כי חמרות יתרות הם גם כן פגם גדול לפעמים וכמבאר במקום אחר. ועקר השלמות הוא כשנכלל משפט וצדקה ביחד, שזה בחינת יעקב בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו’, ועל־כן היתה מטתו של יעקב שלמה ועין פנים: שם, אות ל”ז, ל”ח.